ל.ס.ד LSD

שמות אחרים: ל.ס.ד, LSD-25, חומצה ליסרגית דיאתילאמידית, אסיד, לוסי.

ל.ס.ד. הוא סם פסיכדלי חצי-סינתטי ממשפחת הטריפטאמינים. הל.ס.ד. הוא אחד מהמולקולות הפסיכדליות הפוטנטיות והנפוצות בעולם. השפעתו הפרמקולוגית מורכבת, אך הוא נקשר בעיקר לקולטני הסרוטנין במוח ובגוף. בל.ס.ד. נעשה שימוש למטרות רוחניות, תרפויטיות וגם למטרות הנאה. והחומר תואר כפסיכדלי וכאנתאוגני.

הל.ס.ד. התגלה על ידי הכימאי השוויצרי אלברט הופמן ב-1943. בניסיון להתחקות אחר התכונות הרפואיות של כמה מהאלקלואידים שמייצרת פטריית הארגוט. בשנות ה-50, שווקה המולקולה תחת השם המסחרי ״דליסיד״ (Delysid) ונעשה בה שימוש כסיוע לפסיכותרפיה ולניסויים. השימוש בחומצת הל.ס.ד. התגבר בשנות ה-60, לאחר שאומצה בחיבה על ידי סוכני התרבות הנגדית בארה״ב עד להוצאתה מחוץ לחוק ב-1971.

לאחר יותר מ-40 שנים של שהייה במחשכים, חודש המחקר על ל.ס.ד. במספר מכוני מחקר בעולם. כיום נבדקות תועלות החומצה הפסיכדלית בטיפול במספר רב של תחלואות כגון אלכוהוליזם, התמכרות, כאב ראש מקבצי, חרדה, ואף במינון מזערי לשיפור היצירתיות.

השפעות: ההשפעות הטיפוסיות של ל.ס.ד. הן הזיות ויזואליות גאומטריות, עיוות בתחושת הזמן, אינטרוספקציה מוגברת, אובדן האגו ועוד. רבים מהמשתמשים מתארים חוויה רוחנית מיסטית, שיכולה לתרום לרפלקציה עצמית ולצמיחה אישית. הל.ס.ד. זכה לכינוי האנתאוגן המודרני הראשון, קטגוריה שבדרך כלל שמורה למיצויים ותרכובות צמחיות.

הל.ס.ד. אינו נחשב רעיל או ממכר. עם זאת, יכולות להיות לו תופעות לוואי שליליות קשות של חרדה, פרנויה, ופסיכוזה, במיוחד בקרב משתמשים בעלי נטייה מוקדמת למחלות נפש.

מינון: ל.ס.ד הוא פעיל מאוד, ומייצר השפעות רבות עוצמה במינונים נמוכים יחסית. מנה ממוצעת נעה בין 50-150 מיקרו גרם (אלפית הגרם).

חשוב לציין כי בעולם ובמיוחד בישראל, מספר רב של דגימות שלכאורה היו אמורות להכיל ל.ס.ד. שהגיעו לבדיקות מעבדה בשנים האחרונות הכילו סמים אחרים שאינם ל.ס.ד.

 

 

 

כתיבת תגובה