"חם, רותח, מרגש" פסיכיאטרים צופים לפסיכדליה עתיד מזהיר

רשמים מכנס בנושא פסיכדליה של האיגוד הישראלי לפסיכיאטריה ביולוגית.

היינו כחולמים. הכנס השנתי של האיגוד הישראלי לפסיכיאטריה ביולוגית שנערך השבוע (27.11) הוקדש כולו לפסיכדליה.

תחת הכותרת "פסיכדליה, חזית חדשה ומתחדשת בתרפויטיקה הפסיכיאטרית", הרצו ביום העיון כמה מהחוקרים הישראלים המובילים בתחום, ביניהם ד"ר יואב דומני, ד"ר ליאור רוזמן, ד"ר עידו הרטוגזון ועוד, בנוסף על אורח מחו"ל – הפרופסור והקולונל (הדרגה המקבילה לאל"מ בצבא ההולנדי) אריק ורמטן, מהמחלקה לפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ליידן בהולנד. בפני קהל של כשלוש מאות משתתפים צבעוניים סיכמו הנ"ל באופן שאפשר לכנותו "נלהב" את מה שידוע למדע עד כה לגבי פוטנציאל הריפוי של החומרים הפסיכדליים.

מחוץ לאולם צ'ייס של האוניברסיטה הפתוחה ברעננה, שורה של דוכנים ונציגים של כל חברות התרופות הגדולות, כמו גם של כמה סטארט אפים, שחילקו דפי מידע ועטים בחינם והסבירו לכל המטה אוזן על החידושים האחרונים בתחום התרופות הפסיכיאטריות.

אך הספיק מבט חטוף בקהל כדי להבין שזהו לא קהל הפסיכיאטרים הרגיל בכנסים מסוג זה. פסיכיאטרים מכובדים, אנשי מסיבות, אנשי אקדמיה ממגוון דיסציפלינות, נציגים של חברות התרופות ומתחום הקנאביס, ואפילו מספר היפים שזוהו בין השורות, היוו קהל צבעוני ומעניין שרק בשביל התמנגלות בו היה שווה לבוא.

מי שעמד מאחורי הכנס וגם הנחה אותו בהתלהבות לא פחותה, ד"ר רז גרוס, מהמרכז הרפואי ע"ש שיבא (תל השומר) הציג בדברי הפתיחה שלו את נושא הפסיכדליה כ"חם, רותח ומרגש", והבטיח שהפסיכדליה לא רק שתיכנס למיינסטרים הפסיכיאטרי בשנים הקרובות אלא כי הוא גם צפויה להישאר שם.

מה הלו"ז?

פתח את הבוקר ד"ר ערן הראל מהמרכז לבריאות הנפש בבאר יעקוב, עם הרצאה מעניינת תחת הכותרת "האם יש קסם בפטריות? פסילוסיבין לטיפול בדיכאון עמיד". אף כי הודה לא התנסה ישירות בטיפול בפסילוסיבין (המחקר בבאר יעקוב לטיפול בפוסט טראומה נערך עם אמ.די.אמ.איי) הציג ד"ר הראל סקירת ספרות די מקיפה אשר מאשרת כי בנסיבות תרפויטיות ומחקריות, לפסילוסיבין, כמו גם למולקולות פסיכדליות אחרות שנבדקו, רעילות נמוכה ותופעות לוואי קלות בלבד, והסיק כי נראה שלפסילוסיבין יש יתרונות על פני הטיפול הפסיכיאטרי המוצע כיום לדיכאון עמיד.

אחריו, ד"ר יואב דומני משיב"א, שסיפר הן על הצורך הקליני בטיפולים יעילים בסובלים מדיכאון וממחשבות אובדניות, ובייחוד בצורך במציאת תרופות בעלות מהירות תגובה גבוהה לטיפול בסובלים מדיכאון עמיד וממחשבות אובדניות ומגיעים לחדרי המיון.

ד"ר דומני הציג את מחקרו, שהראה כי לקטמין הוא בטוח ויעיל לשימוש בחדר המיון כטיפול אקוטי וקצר-טווח, במחקרו הוא הראה כי החומר העלים מחשבות אובדניות לפרק זמן של כשעתיים. בתגובה לשאלה מהקהל באשר ליעילות של טיפול כה קצר-השפעה, ענה ד"ר דומני כי טיפול כזה יוכל לאפשר לרופאי חדר המיון לטפל באופן מיידי בסובלים מדיכאון וממחשבות אובדניות, עד כדי ביטול הצורך באשפוזם, ויאפשר להפנותם לקהילה לקבלת תמיכה טיפולית הולמת.

פרופסור וקולונל אריק ורמטן מאוניברסיטת ליידן בהולנד, רופא בהכשרתו אשר במסגרת תפקידו הצבאי הבכיר, עמד בראש מחקרים רבים סביב סוגיית הפוסט-טראומה (PTSD) או הפרעת דחק פוסט-טראומתית בקרב חיילים, ובשנים האחרונות עסק במחקר שבחן את פוטנציאל התרפויטי של תרפייה משולבת עם מתן אמ.די.אמ.איי (MDMA) הרכיב הפעיל בסם האקסטזי, אשר בימים אלה נמצא בפאזה השלישית של מחקר. לאור תוצאות המחקרים המרשימות – עם סביבות 80% מהמטופלים שדיווחו על הקלה משמעותית מתסמיני תסמונת הדחק, הציג הפרופסור בהתלהבות את התרפיה המשולבת ב-MDMA כאחד הכלים העוצמתיים ביותר שיכולים לעמוד לרשות הפסיכיאטרים, וטען כי לצורך כך יש צורך במטפלים אשר עברו הכשרה לטיפול בעזרת אמ.די.אמ.איי ובהכרה ההולכת וגוברת מצד הקהילה הרפואית/פסיכיאטרית אשר צריכה, לדבריו "ללמוד להעריך" את ה-MDMA.


בתמונה: שקף מתוך הרצאתו של פרופסור ורמוטן המראה את המחקרים והפוטנציאל הרפואי של MDMA, קטמין, פסיכדלים קלאסיים וקנבינואידים

ד"ר ליאור רוזמן
, מהמרכז למחקר פסיכדלי באימפריאל קולג' בלונדון, לקח את המאזינים למסע מסוג אחר. בהעיזו לפסוע בטריטוריות שהן ללא ספק פוליטיות ומאתגרות את הסטטוס קוו בישראל, הציג רוזמן את מחקרו האיכותני האחרון שעסק בשאלה האם טקסי אייווהסקה שכוללים את שתיית נזיד הצמחים המכילים די.אמ.טי, אחד ממחוללי ההזיות העוצמתיים ביותר, עשויים לסייע בפיוס הסכסוך הישראלי-פלסטיני. לא פחות ולא יותר. ד"ר רוזמן הציג עדויות מרגשות של גברים ונשים משני צידי המתרס אשר השתתפו בטקסים מעורבי-לאום. כצפוי, העדויות דיברו על התמוססות ההגדרות והגבולות, ועל מציאת האנושי והיפה גם בצד השני, כמו גם על סוג של פיוס והשלמה עצמית. זה היה באמת יפהפה אבל את הקהל הישראלי נראה כי ד"ר רוזמן התקשה לרגש, ואף ייתכן כי לחץ על מספר נקודות רגישות מבחינה פוליטית.

יש להדגיש כי גם כאן, בשל מעמדו החוקי של ה-DMT, נאצלו החוקרים להסתפק בגבייה סיזיפית של עדויות עומק, ולא ערכו בעצמם את הטקסים.


בתמונה: ליאור רוזמן "פלסטינים, ישראלים ואייווהסקה: האם פסיכדליים יכולים לעודד פיוס?"


לאחר הפסקת הצהריים חזרנו להרצאה מרתקת מפי ד"ר עידו הרטוגזון, אשר הזכיר לנו כי החומרים הפסיכדליים הם "חומרים עתיקים", וערך סקירה היסטורית קצרה אך חשובה אשר הראתה כי לא רק שלפסיכדליה יש מקום בתרבויות רבות מאז שחר ההיסטוריה ועד ימינו, אלא גם שלא ניתן לנתקה למישור הרפואי/פסיכיאטרי בלבד, ולהתעלם מהיבטים החברתיים, התרבותיים, ואף הרוחניים המשמעותיים של צמחים משני-תודעה ממסקלין ועד לפטריות פסילוסיב דרך טקסי קיקיון ביוון העתיקה.

לא פשוט להזכיר את המילה רוחניות בכנס פסיכיאטריה, אך גם כאן הזכיר לנו ד"ר הרטוגזון כי בעולמות היצירה והרוח, הכוללים את האמנות, הפילוסופיה, האתיקה, המדע והעיסוק ברעיונות, כבר עכשיו לא ניתן לנתק את שפע היצירות בעולמו התרבותי של האדם שקיבלו השראה מהחוויה הפסיכדלית, וכי סביר להניח שלא נוכל לעשות זאת גם בעתיד, גם אם ייכנסו המולקולות הפסיכדליות לארגז הכלים של הפסיכיאטר, לא ניתן יהיה להגבילן לתחום הרפואי בלבד.

אולי הדבר הגדול שמבשר עליו ד"ר הרטוגזון הוא עצם היותה של הפסיכדליה "נקודת ממשק בין המדע לרוח" באופן כה ברור, שהעיסוק בה אולי מאפשר למדע להתקרב לרוח ולרוח להתקרב למדע באופן ששום דיסציפלינה אחרת לא יכולה לעשות.

אחרון המרצים היה ד"ר נדב שליט, מהמרפאה להתמכרויות  במרכז הרפואי לבריאות הנפש "לב השרון", אשר העביר מצגת תיאורטית מצויינת על האופן שבו פועלות המולקולות הפסיכדליות על הקולטנים העצביים במוח, וסיפק מספר הסברים תיאורטיים באשר לסיבה שהשימוש בחומרים אלה מעורר לעיתים חוויה מיסטית.


בתמונה: ד"ר נדב שליט: "מקולטנים לחוויות מיסטיות"


החלק האחרון של יום העיון הוקדש לפאנל בהשתתפות נציגת משרד הבריאות, ד"ר בלה בן גרשון, שהפתיעה בדברי הפתיחה שלה כשקראה לנוכחים "להתנסות בעצמם בחומרים האלה", לפני שהם רושמים זאת למטופלים שלהם, ד"ר ליאור רוזמן, ד"ר צבי פישר יו"ר האיגוד הישראלי לפסיכיאטריה, פרופסור יואב כהן יו"ר איגוד הפסיכיאטריה הביולוגית, פרופסור שאולי לב-רן מ"לב השרון" ויו"ר אילסם, ד"ר רז גרוס, כאמור הרוח החיה מאחורי הכנס, ד"ר יואב דומני שהיה גם הוא שותף לניהול הכנס, ד"ר עידו הרטוגזון וד"ר קרן צרפתי ממכון האקומי ו-MAPS.

בפאנל ניכרו שני צידי מתרס – מצד אחד חוקרי הפסיכדליה, אשר מזהים פוטנציאל אנקדוטלי אך עדיין לא יכולים להציג את טענותיהם בגיבוי מחקרים מקיפים מספיק, ומצד שני הפסיכיאטרים השמרנים, אשר מציגים עמדה שמרנית וספקנית כלפי המחקרים הדלים יחסית שהוצגו, ולא ממהרים לנטוש או לכפור בפתרונות המקובלים שנבדקו מחקרית. אך גם השמרנים בפסיכיאטרים בפאנל , צופים כי הטיפול בעזרת חומרים אלה ייכנס לפרדיגמות הטיפול הקיימות.

מעט הפתיעה בעמדתה השמרנית ד"ר קרן צרפתי, נציגת MAPS בישראל אשר עומדת מאחורי מחקרי התרפיה בסיוע אמ.די.אמ.איי להקלה על תסמיני פוסט טראומה, אשר ניסתה דווקא להרגיע מעט את ההתלהבות וטענה כי יש לבחון את התוצאות בעין ביקורתית, ביחוד לאור העובדה כי מדובר בתוצאות הפאזה השנייה של המחקר בלבד.

 


 

כתבנו יצא קצת מסופק מכל מה ששמע שם. ראשית כל, וכמובן שאפשר לתלות זאת בגורמים פוליטיים ובמעמדן החוקי של מרבית המולקולות הפסיכדליות, בלט מאוד היעדר הניסיון של החוקרים. מבחינה מדעית, הנתונים שהוצגו התבססו על מחקרים מאוד קטנים, והמשמעות של זה היא שמחקרים מקיפים ומדוייקים יותר עלולים להפוך את הקערה הסטטיסטית על פיה. מרבית מהדוברים ציינו כי לא התנסו ולא חקרו באופן ישיר את המולקולות האלה, ונאלצו להסתפק בסקירת הספרות המדעית שכבר ידועה, אם כי הציגו את הדברים באופן חי וברור מאוד, אפשר לציין.

שנית, אולי בגלל שהמרצים הגיעו מעולמות תוכן וממחקרים די שונים ומגוונים, נראה כי חסרת נקודת השקפה כוללת אשר מחברת בין כל הנקודות לכדי שלם – מדעי הפסיכדליה, אם תרצו. לדוגמה, למרות שהחוקרים התיאורטיים כגון ד"ר הרטוגזון ואחרים אשר בחנו את הספרות העלו את החשיבות הרבה של "סט וסטינג" (Set and Setting) בקביעת אופי החוויה הפסיכדלית, אנשי הקליניקה כגון ד"ר יואב דומני אשר משתמשים בקטמין בחדרי מיון התייחסו באופן כמעט בלעדי למדדים הרפואיים, ללא התייחסות להיבטים פסיכולוגיים, רגשיים או חברתיים.

לנו נותר רק לאחל שירבו כנסים וימי עיון כאלה לאנשי מקצוע בתחום, ולקוות למציאת שפה משותפת שתאחד בין הדיכוטומיות של מדע ורוח.


תמונות באדיבות מיכאל הופמן