מחקר: סמים פסיכדליים לטיפול באסטמה

מעבר להשפעות הפסיכו-אקטיביות של הסמים הפסיכדליים, ולפוטנציאל הגלום בהן בטיפולים בתחום הנפשי, בשנים האחרונות התגלה גם כי ביכולתם לשמש כנוגדי-דלקת חזקים, אך מנגנון פעולתם לא נחקר מספיק ועדיין אינו ידוע במלואו. מחקר חדש שבוצע על חיות מעבדה שופך אור על האופן שבו פועלות מולקולות אלה, ועל היכולות האנטי-דלקתיות של ל.ס.ד., של פסילוסין ושל סמים פסיכדליים אחרים בהקלה על מצבים דלקתיים כרוניים כגון אסטמה, כחלק מהניסיון לפיתוח תרופות אנטי-דלקתיות מבוססות-פסיכדליים שההשפעה הפסיכו-אקטיבית שלהן "מופחתת ומנוהלת".

הרקע למחקר, שהתפרסם מוקדם יותר החודש בכתב העת המדעי ACS Pharmacology and Translational Science, הוא מנגנון הפעולה של הסמים הפסיכדליים, שהם אגוניסטיים לקולטני הסרוטונין, כלומר מסוגלים להיקשר לקולטני הסרוטונין במוח ובמערכת העצבים ולהפעיל אותם, ובייחוד את קולטן הסרוטונין 5-HT2A במסגרת המחקר, נבחנו 21 מולקולות פסיכדליות מ-3 קבוצות כימיות – פנילאלקילאמינים, ארגולינים וטריפטאמינים – הידועות ככאלו שמפעילות בין היתר את קולטן הסרוטונין 5-HT2A. ממחקרים קודמים על אסטמה ידוע ידוע כי להפעלת קולטן זה יש השפעה נוגדת-דלקת.

החוקרים גילו כי מולקולה סינטית אחת ממשפחת הפנילאלקילאמינים, 2C-H או דימתוקסיפנטילאמין, הראתה יעילות מרשימה כנוגדת-דלקת, מבלי שהפיקה (שוב, בחיות המעבדה האומללות שנבדקו) השפעות התנהגותיות המזוהות עם נטילת ל.ס.ד. ופסיכדלים אחרים, על אף הקשר הקרוב של ה-2C-H לפסיכדלים כגון מסקלין ואמפתמינים.

בתחום הפעיל מבחינה פסיכוטית, מולקולה סינתטית גם היא ממשפחת הפנילקילמינים, בשם – R-DOI – הצליחה למנוע התפתחות של סימפטומים הקשורים לאסטמה בעכברושים. מעדויות של משתמשים שאינם עכברושים, חוויית ה-R-DOI דומה לחוויית הל.ס.ד. אך ממושכת יותר(!), עם עומס גופני מורגש יותר, ופרופיל הבטיחות שלה עדיין לא מבוסס דיו.

בקבוצת הארגולינים, שיכולת ההיקשרות שלהם לקולטן הסרוטונין 5-HT2A דווקא גבוהה משמעותית מזו של ה-R-DOI – נרשמה יעילות מוגבלת מבחינת הורדת מדדי הדלקת. מכך הסיקו החוקרים שמנגנוני הפעולה השונים בין הקבוצות עשויים להסביר את השפעתן על מדדי הדלקת.

ובקבוצת ה'טריפטמינים שאנחנו מכירים ואוהבים', פסילוסין, החומר הפעיל  בפטריות הפסילוסיב, שהוא אגוניסט חלקי של קולטן ה-5-HT2A הראה יעילות משמעותית בהורדת מדדי דלקת, גם במינונים נמוכים שאינם יוצרים שינוי התנהגותי נצפה.

בתמונה: המולקולות שנבחנו במחקר

 

החברה העומדת מאחורי המחקר היא אלואסיס, שנוסדה בארה"ב ב-2014 על מנת לפתח תרופות אנטי-דלקתיות מבוססות תרכובות פסיכדליות, או "אגוניסטים של קולטני הסרוטונין", על ידי "מזעור וניהול ההשפעות הפסיכואקטיביות".

תוצאות המחקר המקיף שערכה החברה יאפשרו לה כעת להמשיך ולפתח תרופות לטיפול במצבים דלקתיים כרוניים כגון אסטמה, דלקת מפרקים שגרונית ועוד. אחד הטיפולים המבטיחים של החברה הוא טיפול המכוון להפעיל את קולטן ה-5-HT2A על ידי טיפות עיניים – לטיפול במחלות רשתית.

מהזוית שלנו, אולי אנו צריכים לברך כל התקדמות במדעי הפסיכדליה, אך מלבד ההתנגדות לניסויים בפסיכדליה על בעלי חיים, אפשר למצוא הסתייגויות נוספות מהמחקר. עצם השאיפה להפחית או למנוע את ההשפעות הפסיכו-אקטיביות של החומרים הפסיכדליים מעצם הגדרתה פוגעת בחוויה הפסיכדלית ומפחיתה בחשיבות הטרנספורמציה האישית שמעוררת החוויה הזאת. החיפוש המתמיד אחרי מולקולה סינתטית (שאפשר לייצר בזול) שניתן להגן עליה בפטנט (ולמכור ביוקר) הוא טוב בעיקר לתאגידים ופחות לאנשים, ושילוב הגורמים הללו תחת ה"מדיקליזציה של הפסיכדליה" עשוי להוביל לכך שתרופות מבוססות-פסיכדלים אולי יהיו בשנים הקרובות על מדפי בית המרקחת הקרוב, אבל לא בטוח שהן יהיו מה שאנחנו חושבים.

 


קרדיט לתמונות: מתוך המחקר