מחקר פורץ דרך: מיקרו-מינון של ל.ס.ד. יעיל כטיפול בכאב

הפוטנציאל של חומצה ליסרגית דיאתילאמידית (ל.ס.ד.) לשמש כמשכך כאבים יעיל ובלתי-ממכר היה ידוע עוד משנות ה-60 של המאה הקודמת, אך בעשרות השנים שחלפו מאז שהוצאה המולקולה אל מחוץ לחוק במרבית מדינות העולם, המולקולה כמעט ולא נחקרה, עד ה"רנסנס הפסיכדלי" של השנים האחרונות.

כעת, חוקרים באוניברסיטת מאסטריכט שבהולנד בשיתוף פעולה עם קרן בקלי הבריטית הראו לראשונה במחקר מודרני כי מתן מינון-זעיר (מיקרו-דוזינג) של ל.ס.ד. – מינון שנחשב תת-סיפי, כלומר כזה שאינו מפיק השפעות פסיכולוגיות/פסיכדליות – הינו יעיל במידה רבה לניהול כאב  – לא פחות יעיל מהטיפולים המקובלים כיום לניהול כאב.

במחקר שפורסם בשבוע שעבר בכתב העת לפסיכופרמקולוגיה, הראשון בסדרה של פרויקטים מחקריים שיעמיקו בנושא, ביקשו החוקרים ללמוד על השפעות המינון המזערי של ל.ס.ד. בבני אדם, תוך שהם מתמקדים בהשפעותיו על מצב הרוח, על תפקודים קוגנטיביים, ועל הרגישות לכאב. המחקר בחן 24 מתנדבים בריאים שקיבלו מנות של 5, 10, ו-20 מיקרו-גרם של ל.ס.ד. או פלסבו.

בהשוואת תוצאות מבדק מקובל של רגישות לכאב (Cold Pressor Test) שעברו המשתתפים, גילו החוקרים כי נטילה של מינון של 20 מיקרו-גרם של ל.ס.ד. הפחיתה במידה ניכרת את הן את רמת הכאב הנתפסת, והן את סף הכאב בשיעור של 20%, בהשוואה לפלסבו. למעשה, במינון זה של 20 מיקרו-גרם הראה הל.ס.ד. תוצאות דומות לאלו שנרשמות במחקרים בהם ניתנים אופיאטים, כגון אוקסיקודון ומורפיום, לנחקרים בריאים.

ההשפעות החיוביות של הל.ס.ד. על תחושת הכאב נמשכו גם שעה וחצי וגם חמש שעות לאחר הנטילה, מה שעשוי להצביע על כך שלמרות המינון הנמוך, למולקולה יש השפעה ארוכת טווח יותר מזו של האופיאטים.

במינונים הנמוכים יותר לא נרשמה השפעה דומה על תפיסת הכאב.

המחקר אישש את הסברה שמינון מזערי זה מפיק השפעות פסיכולוגיות וקוגנטיביות עדינות, ואינו צפוי להפריע לתפקוד היום יומי של הנוטלים אותו.

התוצאות המרשימות הובילו את החוקרים להצהיר כי מחקרים נוספים עשויים להוביל לפיתוח טיפול לכאב מבוסס ל.ס.ד.

אמנדה פילדינג, מייסדת ומנהלת קרן בקלי ומנהלת-שותפה של תכנית מחקרי המיקרו-מינון של בקלי/מאסטריכט מסרה בתגובה לממצאים, "הנתונים הנוכחיים מצביעים על כך שמינון נמוך של ל.ס.ד. יכול לשמש כאופציה לטיפול יעיל לניהול כאב שלא רק הוכח כיעיל אלא גם אינו נושא השלכות הבעייתיות של הטיפולים התרופתיים הנוכחיים שלנו, כגון אופיאטים. מעל 16 מיליון איש ברחבי העולם סובלים מהפרעת שימוש באופיאטים ורבים נוספים יהפכו למכורים לאופיאטים על רקע רישום-יתר של תרופות לשיכוך כאב. תוצאות אלה מעודדות אותי, משום שהן מאשרות את מה שחשבתי – של.ס.ד. עשוי לשנות לא רק את תפיסת הכאב אלא גם את מערכת היחסים הסובייקטיבית עם הכאב. אנו חייבים להמשיך לחקור בנושא זה מתוך מטרה לספק חלופות בטוחות יותר ובלתי-ממכרות לניהול כאב, ולסייע לאנשים שסובלים מכאב להתקרב לחיים מאושרים, בריאים ומספקים יותר".

אמן, אמנדה.

מהזווית שלנו, הבענו עד כה הסתייגות באשר לפרוטוקול המיקרו-מינון כפי שהוא מתבצע על ידי רבים ברחבי העולם באופן עצמאי כדרך לשיפור היצירתיות ולהקלה על תסמיני חרדה, דיכאון ועוד, זאת על רקע היעדר מידע מספיק באשר לבטיחות וליעילות של פרוטוקול זה. מחקרים כאלה שופכים אור על הנושא ואנחנו מברכים על כך – כן ירבו.  עם זאת, במחקר הנוכחי נבחנה נטילה חד-פעמית של כל מינון – כלומר כל משתמש עבר חמישה טיפולים בלבד, מתוכם רק טיפול אחד במינון שנמצא יעיל, ואילו פרוטוקולי מיקרו-מינון עצמאיים כגון זה של ג'ים פאדימן הנחשב כאחד מאבות השיטה, קוראים לנטילה חוזרת מדי מספר ימים במשך מספר שבועות או חודשים. פרוטוקול זה הכרוך בנטילה חוזרת ונשנית עדיין אינו נבדק מחקרית ופרופיל הבטיחות שלו לא מספיק מוכר. מחקרים נוספים על מיקרו-מינון של חומרים פסיכדליים נערכים במספר מקומות בעולם במקביל בימים אלה, ואפשר להניח כי בשנים הקרובות התמונה תתבהר באשר לפוטנציאל התועלת של חומרים אלה, כמו גם של הסיכונים הכרוכים בהם.

 

 


תמונה ראשית Photo by Pretty Drugthings on Unsplash