מחקר חדש: פסילוסיבין יעיל כטיפול בדיכאון עמיד

חוקרים מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס, דיווחו כי טיפול המבוסס על נטילת שתי מנות של החומר הפסיכדלי פסילוסיבין, החומר הפעיל בפטריות "הזיה", תחת ליווי פסיכותרפי, הוכח כיעיל בהפחתת תסמיני דיכאון, וזאת בתוך זמן קצר מרגע הטיפול. תוצאות המחקר, שהיה קטן אך בוצע בשיטות מחקר מודרניות, היו מרשימות – מרבית המתנסים דיווחו על שיפור במצבם ומחציתם השיגו הקלה מלאה מתסמיני הדיכאון בתוך ארבעה שבועות.

לדברי החוקרים מהמרכז למחקרי פסיכדליה ומודעות, ממכוני המחקר הפסיכדלי המובילים בעולם, עוצמת ההשפעה של הטיפול הייתה פי ארבעה מזו שמראים נוגדי הדיכאון המקובלים במחקרים קליניים. התוצאות מייצגות הבטחה גדולה לטיפול הפסיכדלי, בייחוד משום שיעילותן של התרופות המקובלות ידועה כמוגבלת, הן מתחילות להשפיע רק לאחר מספר שבועות ולעיתים חודשים, והשימוש בהן עשוי להיות מלווה בתופעות לוואי בלתי רצויות.

במחקר קודם מ-2016, שהיה פורץ דרך מסוגו, הראו חוקרי ג'ונס הופקינס לראשונה כי טיפול פסיכותרפי המשולב בנטילת פסילוסיבין הקל משמעותית על תסמיני חרדה ודיכאון בקרב אנשים החולים בסרטן מסכן-חיים. במחקרים שתוצאותיהן פורסמו ב-2016 וב-2017 הראו חוקרי קרן בקלי בשיתוף עם אוניברסיטת אימפריאל קולג' כי פסילוסיבין יעיל בטיפול בתסמיני דיכאון וחרדה, אך המחקרים נערכו בקרב אוכלוסייה לא אקראית של מטופלים, וללא השוואה מול קבוצת ביקורת.

המחקר הנוכחי, הראשון מסוגו שנערך תחת הקצאה אקראית של מתנדבים, כלל השוואה מול קבוצת ביקורת של 15 אנשים אשר קיבלו טיפול מיידי פסיכיאטרי מקובל, ומול קבוצה של 12 משתתפים שלא קיבלה טיפול.

המחקר, שפורסם בתחילת החודש (נובמבר) בכתב העת המוערך JAMA Psychiatry, מרחיב את מסקנות המחקרים הקודמים ןמראה כי פסילוסיבין עשוי להיות יעיל בקרב אוכלוסיה רחבה בהרבה של סובלים מדיכאון קליני.

למחקר גויסו אקראית 24 משתתפים, לכולם היסטוריה ארוכה ומתועדת של דיכאון, ומרביתם העידו כי הם סובלים מתסמיני דיכאון מתמשכים בשנתיים שקדמו להרשמה למחקר. גיל המשתתפים הממוצע היה 39, 16 מתוך המשתתפים היו נשים. כל המשתתפים התבקשו להפסיק ליטול תרופות נוגדות-דיכאון לפני המחקר, תהליך שנעשה בליווי הרופא המטפל האישי שלהם.

הטיפול

קבוצת המועמדים המתאימים נחלקה לשתי קבוצות, אחת קיבלה טיפול מיידי והשנייה קיבלה את אותו טיפול בהשהייה של חודשיים, על מנת שתשמש כקבוצת ביקורת, כך שבסופו של דבר כל המשתתפים במחקר נחשפו לטיפולי הפסילוסיבין.

הטיפול הורכב מפגישות הכנה (כ-8 שעות), ו-2 פגישות בהן נטלו המשתתפים פסילוסיבין, (כ-11 שעות), בנוסף על פגישות מעקב ואינטגרציה לעיבוד החוויות הפסיכדליות (כ-3 שעות). בדומה לפרוטוקול הטיפולי במחקרים פסיכדליים דומים, המטופלים נטלו את הפסילוסיבין בחדר דמוי-סלון, על ספה נוחה, והתבקשו לעטות כיסוי עיניים ולהאזין למוזיקה, בנוכחות המלווים.

הממצאים שפורסמו מתבססים על שאלוני מעקב שהתבצעו שבוע וארבעה שבועות לאחר סיום פגישת הטיפול השנייה.

לינק למחקר המקורי

קרדיט לתמונה

https://www.facebook.com/PsichedelicMushrooms

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.