תודעה מתחלפת

ישנה בדיחה על כומר המציע לאחד הילידים האמריקאים להגיע לדרשת יום ראשון בכנסיה. ״בוא לדרשה אנחנו מדברים על ישו״ אומר לו הכומר. והיליד עונה לו: ״בוא אתה לטקס הפיוטה שלנו, אנחנו מדברים עם ישו״. ואני אוסיף על כך ואומר: הפסיכונאוט במסעו הפסיכדלי מגלה בתוך עצמו את היותו ישו. אסביר על כך בהמשך.

במסעות פסיכדלים אנחנו מקיימים מסע תודעתי ובתוך כך פיזי ונפשי. המסע מתרחש בתוכנו והוא מפגיש אותנו מתחילתו ועד סופו עם עולמנו הפנימי. אי לכך, הדמויות שאנו פוגשים הן ביטויים של העצמי ופנים שונות שלו, כשכל דמות בתורה מייצגת ומסמלת מצב תודעתי של הוויתנו.

לעיתים, הדמויות השונות שאנו פוגשים בתוכנו מבטאות בצורות שונות אותו מצב תודעתי.
לעיתים, אנו פוגשים דמויות כשכל אחת ואחת מהן הנה ביטוי של מצב תודעתי שונה.

דמויות ומצבי תודעה

לדוגמה: דמותו של הג׳וקר (יש המכנים אותו ״הליצן״) מסמל, מייצג ומבטא מצב תודעתי מסויים ויחודי לו. כך גם דמותו של הבודהה או של ישו ובאותה המידה דמות השטן וכו׳. אף על פי שכולן נובעות מאותו מקור, כל אחת מדמויות אלה מייצגת מצב תודעתי והוויתי מסויים היחודי לה.
דמויות אלה הן במהותן מצבי תודעה (states of mind ) כשהדמות היא הפנים / הביטוי / הסמל – המייצג של אותו מצב תודעתי. לדוגמה,  במפגש שלנו עם דמותו של הבודהה אנחנו למעשה חווים את תודעת הבודהה. דמותו האנושית היא רק אחת מתוך שלל צורות ואופנים בהן אנו יכולים לתפוש ולחוות מצב תודעתי זה.

וכל התודעות / מצבי תודעה הללו המופיעות בפנינו כדמויות – בודהה, ישו, שטן, ג׳וקר וכו׳- הנן בסך הכל רבדים בתוך תודעתנו.
תודעתנו מגלמת בתוכה מצבי תודעה שונים, כך שהג׳וקר, הבודהה, ישו וכו׳, הם למעשה מצבי תודעה המתקיימים בתוך תודעתנו ויותר מכך, הן תוצר של תודעתנו.
תודעת הבודהה הנה טבע קיומנו, תודעת ישו הנה המקור ממנו נובע קיומנו האנושי, תודעת הג׳וקר המטורף מלווה אותנו כצילו של ה״אני״, ממתינה בקוצר רוח לפרוץ החוצה מתוכנו ברגע הראשון שיתאפשר לה.
ו״השטן״ כדוגמה המייצגת ומסמלת את שיאו של ״הרוע״, אף הוא דמות המבטאת ומייצגת מצב תודעתי של עצמנו. כל הדמויות הללו הנן פנים של העצמי.

במהלך מסענו הפנימי אנו עשויים להגיע למצב בו תודעתנו המותנית מתפוגגת בהגיענו למקור – תודעת האחד (האלוהי). במצב זה אין ״אני״ יש נקודה בזמן ובמרחב היקומי המודעת לעצמה (הזמן הוא תמיד עכשיו ובמרחב זה תמיד כאן).

מי אני ומי בורא את המציאות שלי

במצב תודעתי זה קיומי נחווה כקיומו של היקום כולו. אני חווה את עצמי כסך כל המציאות המופיעה בפניי.
יתרה מכך, הדבר אותו אנו נוהגים לכנות ״האלוהי״, נחווה כטבע מהותי. מהחלקיקים התת אטומיים המרכיבים את גופי ועד אחרוני הכוכבים והגלקסיות הרחוקות ביותר ממני, כל זה אני!

במצב תודעתי זה ישנה מודעות והבנה לכך שאני הוא הבורא והיוצר את המציאות ואני גם המציאות.
אני הוא החולם את החלום המכונה על ידינו ״מציאות״ ואני החלום עצמו בו זמנית.
ליתר דיוק, החולם הוא החלום החולם את עצמו ואני הוא זה.
ביהדות ישנו משפט הנאמר בתורה: "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו".

במצב תודעתי זה בו חווית הקיום העצמית נחוות כקיומו של היקום כולו, מופיע בהכרתך משפט תורני זה בשינוי קל אך מהותי ביותר: ״אין עוד מלבדי״. כלומר, כולם והכל הנם תוצרי תודעתי – קרי, כל היקום כולו על אין סוף מופעיו הנני הוא. למעשה התודעה האלוהית הבוראת והיוצרת כל – נחוות במצב זה כטבע מהותי / כתודעתי.

אסכם זאת כך: החלום חולם את עצמו וכל המופיע בחלום זה המכונה ״מציאות״ הנו חלק בלתי נפרד מן החלום ואין עוד מלבדו וכל זה הנני הוא.
וכך יכול לומר כל אחד: הנני החלום (המציאות) החולם את עצמו וכל אשר בו הנני הוא. הנני הבורא והיוצר ואין כאן ועכשיו דבר מלבדי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.