גדעון גרין – פסיכדליה וקונספירציה – הילכו שניים יחדיו?

סוג של יציאה מהארון הפסיכדלי – קונ0פירטיבי.
לא לגמרי כי אף פעם לא הייתי בארון כזה וכשזה עולה אני משתדל להיות גלוי בגבולות שמאפשר לי החוק אבל בכל זאת הרגשתי צורך להתייחס לנושאים האלה ביותר ישירות ופירוט.

מבחן המציאות של הילדות

המפגש הראשון שלי בתור ילד עם "תיאוריות קונ0פירציה" (שמעכשיו אקרא להן "מבחני מציאות") היה, כמו אצל ילדים רבים, המחשבה שהתארחה אצלי שאולי כל האנשים מסביבי הם שחקנים, ואני נמצא במרכזה של העמדת פנים גדולה בסגנון "המופע של טרומן". אם המוח שלנו יכול ליצר עולם דמיוני מלא בדמויות בחלומות, למה לשלול אפשרות שהוא יכול לעשות את זה גם בערות? או שאין ערות בכלל אלא רק סוגים שונים של חלומות?

אחרי שלא הצלחתי למצוא הוכחות חד משמעיות לכאן או לכאן, המוח הילדותי המתפתח שלי מצא דרך להכיל את אי הידיעה הוודאית ולחיות בשלום עם שני יקומים במקביל. אחד שבו כל דמות היא חיים בפני עצמם והשני – עולם דמיוני שמושלך סביבי ומקרין לי באופן חיצוני דברים שמקורם בתוכי. אז כמובן עוד לא ניתחתי את זה ככה אבל זה כן השפיע עלי. אני זוכר למשל שהתפתחה בי תחושה פנימית שכל החלטה צריכה מעכשיו להיות מבוססת על כך שלא בטוח אילו מהמציאויות היא ה"אמיתית".

דוגמה לזה היא שהפסקתי "להאמין".
המרכאות הן כי בעיני אמונה אמיתית היא עניין אחר לגמרי ואני משתמש בביטוי בהקשר הזה רק כי כך מקובל להבין אותו.
להאמין במובן הרגיל של לעטוף אי ידיעה בשכבה מנחמת של הדחקה וקבלה של הנחה לא בדוקה ולא מבוססת.

אם עשרה אנשים אומרים את אותו דבר אני יכול להאמין לזה גם אם אני לא יודע בעצמי, כי הדרך הקלה היא לקבל את זה, או שאני יכול לזכור שיש סיכוי גם שכל העשרה הם יצירי דמיוני שמייצגים בי את הצד שרוצה ללכת בדרך שכבר נסללה ולא לעשות את העבודה ולבדוק את האמת שלי בעצמי.

אירוע משמעותי אחר שזכור לי של "מבחן מציאות" היה כשטיילתי ברוסיה לפני הצבא.
התארחתי אצל משפחה של חברים ואיכשהו הגענו לדבר על "הנחיתה על הירח". הופתעתי לשמוע מהם, אנשים רציניים ושקולים, שסיפור הנחיתה האמריקאי הוא לא נחלת הכלל ושיש לא מעט שמטילים בו ספק, אם לא יותר מזה.

שוב מציאויות מתפצלות ועוד צומת של אי ודאות שצריך להחליט אם לתת לה את המקום שלה או לעטוף אותה בשכבת מגן של "אמונה".

המפגש שלי עם הפסיכדליה היה הפעם הראשונה שבמבחן מציאות כזה התברר לי באופן ברור ובהיר שהדעה הרווחת בעולם לגבי משהו היא שגויה מיסודה ושיש חשד סביר שהשגיאה הזאת היא תולדה של זדון והטעיה של מי שיש לו אינטרס ברור למנוע מהאמת לצאת לאור.

מהי האמת?
שקיים תהליך שמאפשר חיבור בין ההכרה המודעת המוגבלת שלנו אל הלא מודע וממנו אל התודעה הקולקטיבית של האחדות הגדולה.
שהחיבור הזה הוא הערוץ הראשי של זרימת החיים בנו ושכל המצוקה האנושית נובעת מהחסימה שלו – חרדה, דיכאון, אלימות, קנאה, יהירות, רכושנות.

ומאלה הלאה גם לביטויים גופניים שונים ורבים.
זה לא שהצמחים והחומרים מרחיבי התודעה הם הדרכים היחידות לפתוח את הערוץ הזה אבל הם מאד יעילים, מאפשרים להגיע למקום הזה בעקביות ובבטיחות ויש עדויות לשימוש בהם לצרכים האלה מתחילת ההיסטוריה האנושית כפי שהיא מופיעה בציורי מערות פרה היסטוריים. והתהליך המרפא, המדהים והקדום הזה, שאיפשר לנו, כבעלי הכרה, לשמור על קשר עם המקור שממנו יצקו אותנו לתבניות עם תפיסת נפרדות, הפך ללא חוקי, לא לגיטימי, נרדף ומגונה.

שליחיו נאסרים ומערכת שלמה של הנדסת תודעה מופעלת כדי לשכנע אותנו מילדות שמדובר בהזיות, במחלות נפש, בהתמכרות הרסנית. וכמובן שיש גם מי שמרוויח מההסתרה הזאת. הבולטים בהם הם אלה שמייצרים ומשווקים כימיקלים רעילים "לטפל" בכל מגוון הסימפטומים הכרוניים שמתעוררים בגוף ונפש שחיים בניתוק מהמקור. מרוויחים אחרים הם אגרני כוח וסמכות, שהדרך היחידה שלהם לשמר את השפעתם היא השארת האנושות במצב של ניתוק רוחני, פחד ובורות.

אם יש קשר כלשהו בין חובבי פסיכדליה ו"תיאוריות קונ0פירציה", הוא נמצא במקום הזה לדעתי. מאסה גדולה של אנשים שחוו על תודעתם את הפער בין המציאות כפי שהם חווים אותה בעצמם לבין איך שהחברה מנסה לגרום להם לתפוס אותה.
פער שגורם לספקנות גדולה ומוצדקת לגבי כל נראטיב אחר שמוצג לנו כקונצנזוס חברתי, מדעי או אחר.


מבחן המציאות סטייל 2021

עידן האינטרנט, ובמקביל לו, אירועים שונים שממלאים את סדר היום עולמי בעשורים האחרונים ולאחרונה בפרט, הביאו איתם פריחה חסרת תקדים בתחום של בחינת מציאויות אלטרנטיביות ותיאוריות רבות צצו ועלו, כל אחת עם המינון היחודי לה של מחקר, אינטואיציה ודמיון. כמי שבחר לוותר על גלגלי העזר של ה"אמונה", מבחינתי זהו עושר עצום של הזדמנויות לאמן את הגמישות התודעתית שתהיה יכולה להכיל עוד ועוד אפשרויות ולמצוא מקום נינוח לעוד חוסר ידיעה.

אני מאד אוהב לקרוא תיאוריות ולראות סרטונים שמתעמתים ומתאמתים עם הנראטיב המרכזי אבל אני לא בהכרח מחפש לקבל אותם כ"אמת". יותר ככלים לנפץ בהם, באמצעות ספק סביר, מוסכמות שונות שאימצתי לי בחוסר מודעות ומבלי שבדקתי או חוויתי בעצמי.

הרבה תשומת לב מקבל הקונספט של "פייק ניוז" לאחרונה.
כולם מאשימים את כולם בהפצת פייק.
כולם בטוחים שהעובדות והמדע איתם ומתהדרים במחקרים ובסטטיסטיקה.

מושג ה"אמת האוביקטיבית" הולך ונשחק ולפעמים יש לי תחושה שמדובר בתהליך שבו האבולוציה התודעתית תזרום קדימה עם מי שיצליח לשרוד בלי אמת אחת, אלא לגלוש עם ראש פתוח בין הגלים של רעיונות סותרים ותיאוריות מתנגשות שאי אפשר וגם אין סיבה להוכיח.

ואולי זה גם תהליך טבעי שנועד לאזן את הבלעדיות שנתנו ל"נתונים" כשליט יחיד על תפיסת המציאות שלנו. משגילינו שה"נתונים" חשופים לעיוות והטיה לא פחות מהאינטואיציה והדמיון שזנחנו, אולי נשכיל לשקם גם את היכולת המובנית הנשכחת בנו, להתייחס למציאות בפתיחות ובגמישות, ולבנות אותה בהרמוניה באמצעות מגוון המקורות שמעבירים לנו את מהותה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.