אמפתיה, תחושת גבולות והחוויה הפסיכדלית: סמינריון

האם השינוי בתחושת הגבולות בחוויה הפסיכדלית יכול להגביר את היכולת לגלות אמפתיה?  על שאלה זאת מנסה רון ליבר לענות בעבודת סמינריון מעניינת זאת. העבודה הוגשה במסגרת קורס פנומנולוגיה של הפסיכולוגיה.

כתבה ראשונה במדור – עבודות סמינריון – רוצים לפרסם עבודות ומחקרים שלכם בנושאי פסיכדליה באתר שלנו? שלחו מייל ל-Contact@hakaleidoscope.co.il

מבוא:

עבודת סמינריון זו נועדה לבחון האם לחוויה הפסיכדלית יש את הפוטנציאל להגביר את היכולת לגלות אמפתיה על ידי שינוי תחושת הגבולות (SOB). רוב העבודה תתמקד בסקירה מעמיקה של המושגים העיקריים (החוויה הפסיכדלית, אמפתיה ותחושת גבולות), תוך דגש על הגותם של כותבים פנומנולוגיים. לאחר הסקירה אבצע קישור בין המושגים השונים על בסיס ההבנה הנובעת מסקירה זו. בכדי לספק הבנה שלמה יותר לקשר שבין שלושת המושגים העיקריים, ובכדי לא להישאר בתחום התאורטי בלבד, אוסיף כמה דיווחים מחוויות פסיכדליות ממקורות שונים, אותם אנתח בהתאם לעקרונות הפנומנולוגיים. הניתוח הפנומנולוגי מתבסס על ההנחה שניתן להבין תופעה דרך ניתוח מעמיק של חוויתו הסובייקטיבית של האדם כפי שהוא מתאר אותה בצורתה הגולמית ביותר, כלומר ברמה המיידית לפני מתן פרשנות אליה. חשיבות כתיבת המאמר נובעת מריבוי מחקרים קודמים המצביעים על קשר בין יכולתו של אדם לגלות אמפתיה לבין בריאותו הפסיכולוגית ויכולתו להשתלב בחברה. הבנה של האופן בו חווית תחושת הגבולות הגופניים משפיע על היכולת לגלות אמפתיה עשויה לתרום לגילוי נתיבים יעילים לפיתוח אמפתיה בקרב מטופלים. כמו כן, יכולתה של החוויה הפסיכדלית לשנות את חווית הגבולות ובכך להשפיע על היכולת לגלות אמפתיה תהווה חיזוק להצדקה של שימוש בחומרים אלה לצורכי טיפול. יש לציין שלהעלאת יכולתם של פרטים לגלות אמפתיה עשויות להיות גם השלכות חיוביות ברמה החברתית, שכן יכולת זו הינה מרכיב חשוב לסולידריות.

סקירת מושגים:

החוויה הפסיכדלית

החוויה הפסכידלית מתארת מצב של שינוי זמני בתפיסת המציאות הנגרם כתוצאה מהשפעת סמים ספציפיים בעלי השפעה פסיכו-אקטיבית, המשנים את המאזן הכימי במוח ובכך יוצרים מה שמכונה "מצב תודעה אלטרנטיבי" (Williams, 1999). המונח "פסיכדלי" מגיע מיוונית ומתורגם כ"חושף את המיינד" באופן המעיד על אופי החוויה. השימוש במונח זה נעשה לראשונה על ידי הפסיכיאטר האמפרי אוסמונד וצבר תאוצה בעקבות הופעתו בספריו של הסופר והמסאי אלדוס האקסלי, בין השאר בספרו המשפיע בנושא "דלתות התודעה" (Friedman, 2006). יש המגדירים סמים פסיכדליים כחומרים בלתי ממכרים, אשר לא גורמים להפרעות פיזיולוגיות או פסיכולוגיות משמעותיות, ומייצרים בצורה בטוחה שינויים חזקים במצב הרוח, התפיסה והחשיבה, הדומים למצבים של חלום, פלשבקים, פסיכוזה ואקסטזה דתית (Grinspoon & Bakalar, 1979). על אף שהגדרה זו עשויה לכלול מגוון רחב של חומרים ישנה הסכמה כללית באשר לאלו הנחשבים לפסיכדליים. בין החומרים הפסיכדליים ניתן למצוא את הפסילוסיבין שמצוי בפטריות, את הLSD שמופק משיפון ואת הDMT שמצוי בתערובת צמחים הנקראת איאוואסקה. לגבי החומר MDMA, הידוע גם כאקסטזי, ישנה מחלוקת אם נחשב כפסיכדלי או לא. עצם הכללתו ומרכזיותו במחקריהם של הארגון לחקר פסיכדליים MAPS החלטתי להתייחס אליו כאל חומר פסיכדלי. בהקשר לעבודה זו, חשוב לציין שמולקולות נוספות הדומות לMDMA בהרכבן והשפעתן משויכות על ידי חוקרים מסוימים כ"אמפתוגניות", כלומר כ"מעוררות אמפתיה" (Friedman, 2006). כל המולקולות  של הפסיכדליים הקלאסיים מתחברות ומפעילות באופן ייחודי קולטנים המצויים במוח מלכתחילה (Nichols 2004). ישנן עדויות רבות לכך שהפעלה של קולטן ספציפי בשם 5-HT2A על ידי פסיכדליים מהווה מפתח משמועתי לביטוי התופעות המאפיינות של החוויה הפסיכדלית Vollenweider et al. 1998)). כיום ישנה תחייה מחודשת של המחקר המדעי בתחום החומרים הפסיכדליים והידע בנוגע אליהם מתרחב בקצב מרשים. המחקר בתחום עוסק בין השאר בהבנת ההשפעה של חומרים אלה על המוח, בלמידת הפוטנציאל הטיפולי וההתפתחותי שלהם ובאפיון הפנומנולוגיה של החוויה שנוצרת בהשפעתם (Christersson, 2009). ואכן, ישנן מספר סיבות בעקבותן ראוי להשקיע בחקר השפעתם של החומרים הפסיכדליים. ראשית, פסיכדליים משפיעים על מגוון ממדים פסיכולוגיים ופעילות מוחית, כולל התנהגות רגשית וחברתית, תפקודי מחשבה קוגניטיביים ומודעות עצמית, אשר מאפיינים את המיינד האנושי. מסיבה זו קשה עד בלתי אפשרי לחקור אותם בצורה אמינה משימוש במודלים של בעלי חיים (Hanks & Gonzalez-Maeso, 2013). שנית, פסיכדליים יכולים לעורר סימפטומים זמניים של פסיכוזה, סכיזופרניה ומאניה, אשר שהייה בהם יכולה לעזור למטפל להבין את האופן בו חווים מטפליו את העולם ובכך לעזור להם בצורה איכותית יותר (Geyer & Vollenweider 2008). שלישית, ישנן עדויות בנוגע ליכולתם של חומרים פסיכדליים לעזור לטיפול בהפרעות דכאון, חרדה, OCD והתמכרויות (Leuner et al. 1994; (Bogenschutz et al. 2015; Grof et al. 2011; Moreno, 1997 דוגמא לפוטנציאל הטיפולי של חומרים פסיכדליים ניתן למצוא במחקרו של גריפית'ס (2006) שבו נמצאו השפעות חיוביות ארוכות טווח בגישה הכללית, מצבי רוח והתנהגות אצל משתתפים שעברו חוויה פסיכדלית מבוקרת. נראה שהידע שניתן להפיק מהבנת ההשפעה של החוויה הפסיכדלית על בני אדם טומן בתוכו פוטנציאל רב לשיפור תחומי הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה (Griffiths et al. 2006). מעבר לכך, פסיכדליים משמשים ככלים ניסויים בעזרתם ניתן לחקור את התודעה באופן מעמיק וחדשני, ובכך להגיע לתובנות לגביה, כולל הבנה של תופעת היצירתיות (Masters and Houston 2000; Sessa 2008).

פנומנולוגיה של החוויה הפסיכדלית

ההשפעות החדשניות שהתגלו בעקבות השימוש בפסיכדליים הביאו לכך שלאורך השנים נעשו ניסיונות מגוונים להגיע להסכמה אודות טקסונומיה אוניברסלית (דרך מיון) באמצעותה יתוארו ההיבטים השונים של החוויה הפסיכדלית (Leuner 1981; Schultes and Hofmann 1980). הגישות המרכזיות שנוסחו לתיאור הטופוגרפיה והדינמיקות של החוויה הפסיכדלית גובשו על ידי סטניסלב גרוף, האנסקאן לונר, ורוברט מאסטרס יחד עם ג'ין יוסטון Grof 1975; Leuner 1962; Masters and Houston 2000)). גישות אלו סיפקו תובנות חשובות לגבי התוכן והדינמיקות של החוויה הפסיכדלית, אך עלתה ביקורת שהן מספקות סיווג מדרגה נמוכה בלבד של החוויה ואינן מספקות לפענוח הסדר הגבוה שלהן (Preller, 2016 & Vollenweider). על מנת להתגבר על קושי זה גיבשו דיטריך ועמיתיו שאלון דיווח לחוויות של מצבי תודעה אלטרנטיביים ASC אשר מתייחס להיבטים המשותפים לכל סוגי החוויות, מעבר לדרך בה הן נוצרו ולעוצמתן  .(Ludwig 1966) הגרסה המעודכנת של השאלון נקראת 5D-ASC והיא כוללת שלושה מרכיבים עיקריים ועצמאיים של החוויה: חוסר גבולות אוקייאני (OBN), חרדת התמוטטות אגו (AED) ושינוי ויזואלי (VIR). בנוסף ישנים שני מדדים משניים: שינויים אקוסטיים (AA) והפחתה בעירנות (VR). ממדים אלה מודדים דפוסי שינויים החל מתחושות ועד מודעות עצמית ((Studerus et al. 2010, Dittrich,1998. פרלר ווולנווידר מתארים כך שניים ממדדי החוויה הפנומנולוגית הקשורים לחוויה הגופנית (Preller, 2016 & Vollenweider): מדד הOBN משקף מצב נעים במיוחד של התמוססות עצמית ומכיל בתוכו גורמים של שינויים
בגבולות האגו, חוויה של אחדות והתעלות מעבר לחלל והזמן, חוויות רוחניות, תחושה של תובנות אינטואיטיביות, ושינויי רגשות הנעים בטווח שבין מצב רוח מרומם לאושר עילאי ואקסטזה.
מדד הAED משקף מצב של חרדה מפני התמוטטות האגו המתארת התפרקות של תחושת עצמי קוהרנטית, נפרדות של העצמי מהעולם, אובדן שליטה עצמית, תחושת זרות מהסביבה,
ליקויים בתפקוד קוגניטיבי, פאניקה או חרדה וקשיים בתפקודים מוטוריים או קטטוניה. התמקדות בממדים אלה של החוויה הפסיכדלית מכירה בשינוי המהותי שמתרחש במהלכה באופן בו האדם חש את הגבולות המפרידים בינו לבין הסביבה.

תחושת גבולות    

ובכן, ניתן להבחין בדמיון שבין הקטגוריות המקובלות לאפיון הפנומנולוגי של החוויה הפסיכדלית במחקר לבין הקטגוריות שנקבעו לאפיון הפנומנולוגי של "תחושת הגבולות" (Sense Of Boundaries) כפי שתוארו במחקרים נוספים. תחושת הגבולות איננה זהה לגבולות הגוף הפיזי האובייקטיביים, אלא מתארת את תחושת הגבולות הסובייקטיבית של האדם כפי שהוא חווה אותם. יש להתייחס לאופן תחושת הגבולות כמדד הנמצא על ספקטרום שבין נוקשות וסגירות בקצה אחד לבין פתיחות וגמישות בקצה השני. במחקר שנערך עם מייסד "מרכז תובנה" סטיבן פולדר, המסוגל לשנות את אופן תחושת הגבולות שלו בעקבות תרגול ארוך שנים של מדיטציה, בוצעה חלוקה של תחושת הגבולות לשלוש רמות. הרמה הראשונה הינה המצב הרגיל ואותה מתאר פולדר בתחושה שהוא "צף בגבולות גופו". הרמה השנייה הינה התמוססות הגבולות והיא מתוארת כתחושה "כאילו אני עשוי מאוויר". הרמה השלישית והאחרונה היא אובדן גבולות המתוארת כתחושה ש"הרקע הוא הכל, ואני חלק ממנו". (Ataria, 2014a.). כאשר תחושת הגבולות משתנה חשים שינויים באופן שבו נחווים ממדים שונים: העצמי מול הסביבה, הזמן, המיקום, העצמי, השליטה (סוכנות), הבעלות והמרכז. במצב של אובד תחושת גבולות ממדים אלה יכולים להעלם לחלוטין. עם זאת, ממדי נוגע/ננגע ותחושת הגוף העצמי נשארים גם כאשר תחושת הגבולות איננה. במצב זה כל שנשאר מהחוויה הוא ה"עצמי המינימלי" (Minimal Self) אשר מהווה את הסף התחתון לקיומה של חוויה סובייקטיבית (Ataria et al., 2015).

התייחסות זו לתחושת הגבולות מתחברת לניתוחו של שטודרוס (2010) בו הוא מציע הרחבה לגבי קטגוריות פנומנולוגיות לתיאור ומדידת החוויה הפסיכדלית. לפי דיווחים, אחת התחושות שנחוות בתדירות גבוהה בזמן החוויה הפסיכדלית היא "חוויה של אחדות". ניתן לשער שחוויה זו נובעת מאובדן תחושת הגבולות המתבטא בשינוי מוחלט של תפיסת הזמן (Studerus et al., 2010; Bayne & Carter,2018). למעשה השימוש בפסיכדליים מסוגל להזיז את האדם על הספקטרום של האופן בו הוא חווה את תחושת הגבולות של עצמו. ניתן להתייחס לכך כמעבר ממצב של חוויה  יום יומית רגילה לשלבים של התמוססות עד אובדן תחושת גבולות לחלוטין (Ataria et al., 2015).

אמפתיה

תחילה יש להבהיר שישנן דרכים רבות להגדיר את תופעת האמפתיה, והספרות מלאה הוגים והוגות שנתנו את דעתם בנושא. ניתן להבין את העניין הרב בתופעה זו היות ומדובר באחת היכולות הייחודיות והמסקרנות ביותר של המין האנושי. לצורך עבודה זו אתמקד בגישה הפנומנולוגית להבנתה, בדגש על רעיונותיהם של ההוגים דן זהבי ומוריס מרלו-פונטי.

ובכן, השימוש במושג אמפתיה בעת המודרנית נחשב חדש יחסית, כשהראשון לעשות בו שימוש היה הפסיכולוג הגרמני תאודור ליפס בשנת 1897. לפי ליפס האמפתיה מהווה אחת מתוך שלוש דרכים בסיסיות של האדם לאסוף מידע בנוגע למציאות: מידע על אובייקטים נעשה על ידי תפיסה, מידע על עצמנו נעשה על ידי תהליך של אינטרוספקציה, ומידע על האחר נעשה על ידי אמפתיה. בכך ממקם ליפס את האמפתיה כמרכיב פסיכולוגי ראשוני ונפרד הקריטי ליכולתנו להתנהל בעולם הדורש אינטראקציות עם אחרים (Lipps, 1897). על בסיס רעיון זה הגדיר ההוגה דן זהבי את האמפתיה בתור הבנה של האחר אשר מהווה תפיסה ראשונית ובסיסית, אשר עומדת בפני עצמה ואיננה תלויה בהסקת מסקנות, חיקוי או הדמיות. בהתאם להגדרה זו חשוב להבין שאמפתיה איננה חלוקת רגשות עם אדם אחר או היכולת לדמיין את מה שהאחר מרגיש, על אף שרבים נוטים לחשוב עליה ככזאת. אמפתיה מתייחסת ליכולתנו להכיר ברמה ההתנסותית בקיומה של חוויה שאיננה שלנו. היא תופעה של מעורבות ייחודית עם האחר שמאפשרת לנו להבין את עולמו. היא איננה עוסקת ביצירת דימיון בין החוויות של שני הצדדים, ואף הכרחית להבנה שקיימים הבדלים ביניהן. מתוך הכרה בקיומם של הבדלים ישנה אפשרות להתקדם לעבר הבנה של חווית הצד השני בצורה מדויקת יותר.
ברמה התאורית ניתן לומר שבמהלך אמפתיה התודעה מתעלה מעל עצמה ופוגשת אחרות (otherness) מסוג חדש לגמרי. על כן יש באמפתיה מן הניטרליות, כלומר הרגשות והמחשבות שעולים אצל אדם המגלה אמפתיה אינם תלויים ישירות ברגש שמגלה האחר. לדוגמא, אדם הרואה אדם אחר הרץ לכיוונו עם סכין יכול להבין שהאחר חווה זעם בעוד הוא עצמו חווה פחד. עצם יכולתו של האדם להכיר בחווית הזעם של האחר היא תוצאה של אמפתיה, אך ברור שהוא לא מרגיש זעם בעצמו. בהתאם לכך ניתן גם לומר שאמפתיה היא ניטרלית ברמה המוסרית, ויכולה לעודד מגוון של התנהגויות. הפילוסוף מקס שלר אף טוען שאמפתיה היא תנאי מקדים להפגנת אכזריות. מנגד, אמפתיה מהווה גם תנאי הכרחי להפגנת חמלה ואכפתיות. (Zahavi, 2012; Jensen & Moran, 2012).
ישנה הסכמה נרחבת לגבי חשיבותה של אמפתיה לקיומן של מערכות יחסים מוצלחות וחברות אנושיות מתפקדות, ולפיכך ישנו ערך בפיתוח וטיפוח שלה בקרב אנשים (Decety & Cowell 2014). יתר על כן, העדר אמפתיה מסוכנת ברמה החברתית, ולפי הפילוסופית חנה ארנדט "מותה של האמפתיה בין אנשים היא הסימן המוקדם והברור ביותר של חברה אשר נמצאת בדרכה להתדרדר לברבריות" (Arendt, 1964).

לאחר ההבנה לגבי מהותה של האמפתיה נשאלת השאלה מהם התנאים המאפשרים את קיומה של האמפתיה ומשפיעים על איכותה. אחת הדרכים לענות של שאלה זו היא שהיכולת להכיר בקיום חוויתו של האחר, כולל רגשותיו ומחשבותיו, קשורה ביכולת לתפוס את גופו (התגלמותו הפיזית הנתפסת על ידי החושים). בבסיס טענה זו עומד הרעיון לפיו לכל אדם יש גישה אך ורק למיינד שלו עצמו, והוא מקשר את פעילות גופו שלו כמגיב לאותו מיינד. במפגש עם האחר האדם בוחן את גופו ומבצע את האנלוגיה המתבקשת שגם גופו של האחר פועל בהתאם למיינד שלו הוא. לכן, אם אותו אדם יודע על עצמו שכאשר הוא צועק כאשר הוא חווה כאב, כך הוא מסיק שאותו הדבר נכון גם לגבי האחר. בכך הוא לא מקבל מידע וודאי לגבי עולמו של האחר, או חווה בפועל את חווייתו, אך הוא כן מצליח להכיר בקיומו ובכך לפתח הבנה לגביו (Zahavi, 2001). אופן פעולה זה דרכו מתרחשת האמפתיה דורש את קיומה של העברת מידע חושי מוחשי בין האדם לאחר. הנחיצות בנוכחות פיזית למען קיומה של אמפתיה משתקפת ברעיונו של מרלו פונטי לפיו הגוף הוא נקודת המוצא לכל חוויותינו ולפיכך שוכן בלב ליבה של הסובייקטיביות. עלינו להתייחס אל האדם כאל הוויה מגולמת בעולם, ואל העולם כאל שדה משותף של התנסויות, בכדי שהדדיות (אינטר-סובייקטיביות) תוכל התקיים .(Merleau-Ponty, 2013) לפי גישה זו, אמפתיה מהווה מרכיב תודעה ספציפי המאפשר לנו לחוות ולהבין את רגשותיו, תשוקותיו ואמונותיו של האחר באופן פחות או יותר ישיר. בכך מהווה אמפתיה סוג של מוכוונות ייחודית כלפי העולם, ושונה מסוגים אחרים של מכוונויות כתפיסה, דמיון וזיכרון. טיעון זה מקבל חיזוק מהפסיכולוג הפוליטי מרקוס הולמס שטוען שנוכחות פיזית משותפת חיונית בכדי ליצור אמפתיה ואמון בין בני אדם. זאת אחת הסיבות המרכזיות מדוע דיפלומטים מתעקשים להיפגש פנים אל פנים, וכן הסבר אפשרי מדוע ילדים לומדים בצורה הטובה ביותר כשהם מעורבים בעולם הפיזי במלוא גופם (Holmes, 2018; Tampio, 2018). חשוב לציין שגישה זו מוגבלת ביכולתה להסביר את תופעת האמפתיה, וישנן טיעונים חזקים כנגדה וגישות נוספות הסותרות אותה. עם זאת, זהבי מדגיש את הצורך לסנטז בין הגישות השונות בנושא על מנת ליצור תאוריה שלמה שתהיה בהכרח רב ממדית ומגוונת (Zahavy, 2001).

על מנת לחקור יכולת אמפתית נהוג להשתמש במבחן MET המחלק את האמפתיה לשני סוגים נמדדים: אמפתיה קוגניטיבית ואמפתיה רגשית. אמפתיה קוגניטיבית מתייחסת ליכולתו של האדם להבין את מצבו המנטלי של אדם אחר. אמפתיה רגשית מפורשת היא העוצמה בה האדם מפתח רגשות כלפי אדם אחר, ואמפתיה רגשית מרומזת היא רמת העוררות שאדם מדווח בעת צפייה בהבעת רגש של אדם אחר (Blair, 2015). יש לציין שמבחן זה לא תואם בדיוק את הגדרתו של זהבי לאמפתיה, לפחות למהותה הבסיסית. אם ישנה התאמה כלשהי היא נמצאת בעיקר במדדים של אמפתיה קוגניטיבית ואמפתיה רגשית מרומזת. לפי זהבי אמפתיה כשלעצמה איננה דורשת את התפתחותן של רגשות כלשהן כלפי האחר לאחר ההכרה בקיומה של חוויתו. עם זאת, כנראה שבקרב אנשים בריאים זוהי תוצאה טבעית ולכן ניתן להבין כיצד מדד האמפתיה הרגשית מהווה חלק בלתי נפרד להשלמת תופעת האמפתיה. מחקרים קודמים שעשו שימוש במדד MET מצאו שאנשים בעלי יכולת אמפתית נמוכה חווים קושי להבין ולהזדהות עם האחר בסיטואציה חברתית ובכך פגיעים יותר לדחייה חברתית. כמו כן, אנשים אלו נמצאו כבעלי סיכויים גבוהים יותר לפיתוח הפרעות פסיכולוגיות. בין ההפרעות המקושרות ליכול אמפתית לקויה ניתן למצוא הפרעת אישיות (Dziobek et al., 2011), הפרעה דו קוטבית (Shamay-Tsoory, 2009), פסיכוזה (Blair, 2015) ודכאון מז'ורי (Cusi et al., 2010). בנוסף, יכולת גבוהה לגילוי אמפתיה חשובה לאנשים העוסקים במקצועות טיפוליים כגון עובדים סוציאליים ופסיכולוגיים מסיבות ברורות (Grant, 2014). בהקשר זה נמצא שאמפתיה היא מרכיב הכרחי בפיתוח ברית טיפולית (Nienhuis et al., 2018) אשר מהווה את אחד המנבאים החזקים ביותר להצלחת ההליך הטיפולי (Degeorge, 2008).

פסיכדליים ואמפתיה במחקר

השאלה אם ביכולתה של החוויה הפסיכדלית להגביר את היכולת האמפתית של אלו העוברים אותה נחקרה בכמה מחקרים בשנים האחרונות, אשר העלו מספר תובנות חשובות. יש לציין שבכל המחקרים שאתאר התייחסו החוקרים לאמפתיה בתור היכולת לחוות רגשות של אדם אחר. ככל שנמדדה עוררות פיזיולוגית גבוהה יותר ו/או האדם דיווח בעצמו על עוצמת חוויה גבוהה יותר, כך הסיקו החוקרים לגבי היכולת האמפתית שלו. מחקר שנערך על ידי פוקורוני ושותפיו מצא שחוויה פסיכדלית תחת השפעה של פסילוסיבין (במינון של 0.215 מ"ג/ק"ג משקל גוף) מגבירה את האמפתיה הרגשית (מפורשת ומרומזת) בקרב נבדקים בריאים באופן מובהק ביחס לפלסבו. אפקט זה נמצא בלתי מובהק כאשר החוקרים פיקחו את על משתנה מצב הרוח החיובי שנוצר בעקבות הפסילוסיבין. ממצא זה רומז שהעלייה באמפתיה הרגשית בעקבות פסילוסיבין מתווכת על ידי מצב הרוח החיובי שנוצר בעת החוויה. כמו כן, נמצא שהעלייה באמפתיה איננה מנובאת על ידי ציונים של רמת האמפתיה הבסיסית הנמדדו לפני הניסוי. מכאן שהעלייה באמפתיה נבנית כנראה באופן עצמאי בעקבות שימוש בפסילוסיבין. בנוסף, לא נמצא הבדל משמעותי בין יכולת האמפתיה הקוגניטיבית של שתי הקבוצות. את הגברת האמפתיה הרגשית הסבירו החוקרים על ידי שינוי שיוצר הפסילוסיבין על משתנה המשמעות שניתנת בתהליך התפיסה, הכולל בין השאר את רכיב הדיווח "אובייקטים סביבי עוררו אותי רגשית הרבה מעבר לרגיל". ברמה המוחית, החוקרים מציעים שהגברת האמפתיה הרגשית קשורה בהפעלת קולטני הסרוטונין 2A/1A על ידי הפסילוסיבין. כמו כן, עולה מתוצאות המחקר האפשרות שפסילוסיבין מגביר את האמפתיה הרגשית על ידי הגברת הפעילות של המבנים הפורנטל-טמפורלים והסאב-קורטיקלים במוח. מחקר זה  מהווה עדות ראשונית ליכולתו של פסילוסיבין להשפיע על הקוגניציה החברתית על ידי הגברת האמפתיה הרגשית (Pokorny et al., 2017). ישנם מחקרים נוספים שמעידים על הגברת האמפתיה על ידי פסיכדלים. במחקר שנערך באמצעות שימוש במינונים שונים של ל.ס.ד נמצאה הגברה של האמפתיה הרגשית והתנהגות פרו חברתית, לצד ירידה ביכולת לזהות פרצופים מפוחדים או עצובים. פרשנות אפשרית לממצא זה תינתן בפרק הדיון (Dolder et al. 2016). מחקר שנערך באוסטרליה וישראל בקרב אנשים עם היסטוריה של שימוש בסמים מצא שאלו אשר השתמשו בעבר בפסיכדלים קיבלו ציון גבוה משמעותית במדד האמפתיה הרגשית לעומת אלו שלא (Lerner & Lyvers, 2006). מייסון ושתופיו מצאו שמדד האמפתיה הרגשית, במדידה על ידי שאלון MET, עלה בקרב משתתפים שקיבלו פסילוסיבין בתנאי ריטריט ביום לאחר הריטריט, ושעלייה זו נשמרה גם שבעה ימים לאחריו. עוד נמצא במחקר שהעלייה באמפתיה קשורה לעלייה במדד הרווחה הנפשית Mason et al., 2019)). במחקרים נוספים תיעדו גרוב ושותפיו כמות גבוהה של דיווחים המבטאים אמפתיה בקרב חולי סרטן סופניים שקיבלו טיפול בפסילוסיבין ((Grob et al. 2011 . את העלייה באמפתיה רגשית ניתן לשייך לעלייה ברמת הפתיחות של האדם כפי שנמדדת בשאלון האישיות "חמשת הגדולים", וזאת בהתאם לקשר בין אמפתיה לפתיחות כפי שתועד בעבר (Jolliffe & Farrington, 2006). מקלן ושותפיו מצאו עלייה ניכרת ברמת הפתיחות לאחר שימוש במינון גבוה של פסילוסיבין אשר נשמר גם בבדיקה שנעשתה כ16 חודשים לאחר השימוש (MacLean et al. 2011).  אם כן, ישנם ממצאים נוירולוגיים וקליניים המעידים על יכולתם של פסיכדלים להגביר את רמת האמפתיה ולעודד התנהגות פרו-חברתית. יכולת זו עשויה להיות גורם מרכזי להצלחתם הקלינית של טיפולים ניסויים הנעשים באמצעות חומרים פסיכדליים (Blatchford, 2020).

אמפתיה ותחושת גבולות

הספרות המחקרית לא כוללת ניסויים או מאמרים המקשרים באופן ישיר בין מדד תחושת הגבולות (SOB) לבין היכולת האמפתית. עם זאת, ישנה כתיבה המקשרת בין מושגים אלה ברמה התאורתית. לדוגמא, הקשר בין גבולות אישיים לבין אמפתיה מבוטא היטב בהגדרתה של ד"ר גודית' ג'ורדן את האמפתיה כ"תהליך רגשי אינטואיטיבי הכולל פריצה זמנית של גבולות העצמי לכדי איחוד סימביוטי רגרסיבי". בתיאורי מקרה מעבודתה כמטפלת היא מתארת את אדון ר' כמי שגבולותיו הנוקשים והפחד מהעולם שבחוץ הפריעו ליכולתו להביע אמפתיה. לטענתה, אנשים הלוקים ביכולתם לגלות אמפתיה הם אלו אשר לא מסוגלים להרגיע את גבולותיהם, ובכך אינם מאפשרים את זרימת הרגש ההכרחית לחיבור אמפתי עם האחר. בניגוד לאדון ר' מתוארת הגברת ס' אשר גבולותיה הרכים מדי לא הגנו עליה מפני חשיפת יתר לסביבה ובכך פגעו ביכולתה לפעול בצורה עצמאית ובטוחה בעולם. דוגמתה של גברת ס' משקפת מצב של אנשים הסובלים מעודף אמפתיה כתוצאה מגבולות רכים מדי המתבטא בכך שהם מגורים יתר על המידה מרגשותיו של האחר. ג'ורדן קוראת למטפלים וחוקרים להשקיע יותר בהבנה כיצד הגבולות העצמיים נבנים, נשמרים ומשתנים, וזאת בכדי לחדור לעומק המורכבות של מערכות יחסים בין בני אדם ולהציע דרכי סיוע לאנשים במצוקה (Jordan, 1984).

פסיכדליים ותחושת גבולות

לא ידוע על מחקרים אשר בדקו את השינוי במדד תחושת הגבולות (כפי שנוסח על ידי עתריה ושות') בעת או לאחר חוויה פסיכדלית. על מנת לשפוך אור על קשר אעשה שימוש בניתוח ציטוטים מתוך דיווחים אישיים של חוויות פסיכדליות שתועדו במחקרים ובספרות.

מסקנות תאורטיות בשילוב ניתוח פנומנולוגי

החוויה הפסיכדלית ותחושת הגבולות

כפי שנכתב בעבודה, החוויה הפסיכדלית יכולה להניע אדם על ציר תחושת הגבולות ולהעביר אותו ממצב יום יומי דרך מצב של התמוססות הגבולות ועד לקצה הסקלה ומצב של אובדן תחושת גבולות. תיעוד ליכולת זו ניתן למצוא במגוון דיווחים שנלקחו מאנשים במהלך ולאחר חוויות פסיכדליות שעברו. דיווח אחד שכזה ניתן על ידי מורה ונזירה לשעבר בת 35 שעברה חוויה פסיכדלית בהשפעת MDMA (150+50 מ"ג) בליווי מדריך מנוסה. לאחר התנסותה היא כתבה כך: "גופי לא היה יותר מלכודת, בית כלא, אלא הפך במקום זאת לקליידוסקופ, ערבוב של סוגי אנרגיה שונים". תיאור זה מתאר מצב של מעבר מתחושת גבולות יום יומית נוקשה לתחושת גבולות פתוחים וגמישים. לא ברור אם יש כאן מעבר מלא לשלב השני של התמוססות גבולות, אך בוודאות ניתן לומר שיש תנועה מהצד הנוקשה של הספקטרום לכיוון משוחרר בהרבה (Adamson, 2012). תיאור נוסף לשינוי בתחושת הגבולות דווח על ידי LIM אשר צבר כמות גדולה של מגוון התנסויות פסיכדליות: "האפקט של ל.ס.ד מתבטא בכך שיש הרגשה שהידיים והשרירים מתרחבים או גדלים לפעמים, ואז אתה חייב להמתח. על MDMA יש הרגשה דומה, המפרקים גדלים, מתגמשים ונמתחים. הגוף מרגיש כאילו הוא גדל, ולי זה קורה כשהמיינד מתרחב. מעניין שהמיינד משנה את יחד עם הגוף" (Leneghan, 2013). תיאור נוסף שמעיד על השינוי בתחושת הגבולות ניתן על ידי הסופר והמסאי אלדוס האקסלי בספרו "דלתות התודעה בו הוא כותב את חוויתו תחת השפעת מסקלין: "לא סתם התבוננתי ברגלי הבמבוק האלה, אלא למעשה הייתי בהן- או בעצם הייתי אני-עצמי בהן. או ליתר דיוק, (כי "אני" לא הייתי מעורב בעניין וגם, במובן מסוים, אף לא "הן") הייתי לא-עצמי בלא-עצמו של הכיסא" (Huxley, 2010). תיאור זה נשמע תואם לתיאור של ס' כאשר הוא נמצא במצב השני של התמוססות גבולות ואף זולג לרמה שלוש של אובדן גבולות. תיאור של אובדן גבולות מוחלט ניתן למצוא בספרו של ג'יימס פדימן, בו ישנו תיאור חוויה פסיכדלית של ארכיטקט בשם הנריק בול, אשר דיווח על רשמיו לאחר חווית מסקלין מפוקחת ניסויית (200 מ"ג). התיאור הבא מתייחס לחווייתו של בול בשלב הראשון של הניסוי, בחלון זמן של 3 שעות מרגע נטילת המסקלין: "הראש שלי הפך להיות היקום כולו, ניתן להרחבה וכיווץ באופן בלתי מוגבל… היקום הוחזק על ידי מה שתחתיו, ומה שתחתיו היה הגוף שלי… בדקתי אם אני יכול לתקשר עם אצבעות הידיים וראיתי שכן. זה היה הקשר האחרון שלי עם גופי הקודם". בול איבד כל קשר עם ממדי הזמן, המקום, העצמי והבעלות. עם זאת, ממדי המגע ותחושת עצמי מינימלי נשארו, כפי שמובן מיכולתו להזיז ולהרגיש את אצבעותיו (Fadiman, 2011).

החוויה הפסיכדלית ואמפתיה

עדות טובה להשפעה שיש לחוויה הפסיכדלית על האמפתיה ניתן למצוא בהמשך דיווחה של המורה והנזירה לשעבר שתוארה בפסקה הקודמת. לאחר שהיא חשה את גופה משתחרר היא מדווחת כך: "הרגשתי קרבה וחברות עמוקה עם המדריך שלי, כאילו אני מכירה אותו כבר שנים. הצלחתי להשתחרר מאחיזות אינטנסיביות שהביאו לכאב ויכולתי לאהוב בעדינות ובחופשיות." אם להתייחס לאמפתיה לפי הגדרתו של זהבי הרי שהרגשת הקרבה והחברות מעידות על שילוב של הגברת האמפתיה עם רגש חיובי כללי בה נמצאת המדווחת. נקודה זו תקבל התייחסות נוספת בפרק הדיון. עדות מחוויה פסיכדלית תחת השפעת MDMA אשר תואמת בצורה די מדויקת להגדרתו של זהבי ניתנת בעבודתו של שון לנגהן ובה מצוטט משתתף בשם LIM האומר כך: "בשבילי העניין הוא לא לשים את עצמי בנעליים של האחר. אני לא מאמין שאני אי פעם אוכל לעשות את זה. כשאני ליד אנשים תחת השפעת אקסטזי אני מרגיש שאני יכול להבין אותם. יש רצון עז לדבר עם אנשים אחרים, והאמפתיה נוצרת מתוך האינטרקציה איתם". LIM מדגיש שהשלב הראשון והקריטי להרגשת אמפתיה מצידו הוא עצם קיומו של הרצון לגשת ולדבר עם אדם אחר. כאשר נוצר המפגש עם אדם אחר היכולת האמפתית מופעלת באופן אוטומטי בכדי להבין את חווית האדם איתו מתקיים המפגש. בעת מפגש זה מקבל LIM את ההרגשה שיש לו יכולת טובה יותר להבין את האדם האחר, מה שמעיד על חידוד היכולת האמפתית שלו. נראה שבבסיס הגברת האמפתיה שוכן הרצון לפגוש ולהכיר את האחר, מה שמתאים למקצועות טיפוליים בהם נכונות זו נמצאת בבסיס המפגש הבין אישי (Leneghan, 2013). משתתף נוסף במחקר של לנגהן מדווח על חוויתו בעת שימוש בפסיכדליים במסיבה: "אני מרגיש את היכולת להוריד את המגננות, לשים בצד את המחסומים והקירות ולהיות לגמרי פתוח לכל דבר וכל אחד. אני יכול להעריך  (appreciate) את מה שאחרים אומרים ומרגישים". גם כאן אנחנו יכולים להצביע על הקשר שבין תחושת הגבולות לבין איכות התקשורת עם אנשים אחרים, מה שמעיד על השינוי באיכות יכולת האמפתיה. השימוש בפועל "to appreciate" נותן לנו רמז לגבי איכות החוויה האמפתית כפי שמובן מהגדרותיו במילון. הגדרה אחת מתייחסת לתפיסה (grasp) של הטבע, איכות, ערך או משמעות של משהו. הגדרות נוספות מתייחסות לשיפוט תוך תפיסתיות או הבנה מוגברים, או להערכה של משהו תוך הכרת תודה (Merriam-Webster, 2021). אם כן, תחת השימוש בפסיכדליים במקרה זה ישנו שילוב של יכולת תפיסה מוגברת עם מצב רוח חיובי המוביל להערכה כלפי עצם קיומו של האחר בעולם. נקודה זו מתקשרת לרעיון של היידיגר לגבי חשיבותו של מצב הרוח (mood) כגורם עיקרי לקביעת חוויתו הסובייקטיבית של האדם בעולם ותורם להרגשת השייכות שלו כחלק מהעולם (Ratcliffe, 2013). האדם חווה את העולם דרך מצב הרוח בו הוא נמצא, ועל כן השינוי במצב הרוח שנובע מהשימוש בפסיכדליים גורם לאיכות האמפתיה להשתנות גם כן. הבנה זו של חשיבות מצב הרוח בו אדם נמצא לפני ובעת החוויה הפסיכדלית מתחברת היטב לקונצנזוס הקיים בנוגע לחשיבות ההערכות והתנאים הנדרשים (set & settings) בכדי להימנע מ"טריפ רע". כפי שחוויה פסיכדלית יכולה להוביל להגברה של אמפתיה המובילה לחיבור וקירוב בין אנשים, כך היא גם יכולה ליצור הגברת אמפתיה המלווה בחרדה גבוהה ותגרום להתרחקות ודחייה של האחר. תיאורים של חוויות קשות נמצאים במחקר של ג'ונסטד בו מוות של אגו ופרנויה חברתית נמצאו כחלק מהקטגוריות המרכזיות בחוויות פסיכדליות קשות. במחקרו ניתן דיווח של המשתתף ID90 שאומר ש"על ל.ס.ד הגעתי למצב בו איכשהו איבדתי את היכולת להרגיש ולאהוב, והאמנתי שמצב זה הוא קבוע מעכשיו". יש לציין שאת החוויה הקשה קישר ID90 לתעמולה נגד-סמים אליה הוא נחשף לפני הטריפ. נקודה זו מחזקת את הרעיון לפיו לMood בו נמצא האדם בעת הכניסה לחוויה, ישנה השפעה מכרעת על האופן הוא יחווה את אובדן הגבולות ומכאן את האופי אותו תקבל האמפתיה המוגברת הנובעת מתוכן. (Johnstad, 2021). בנוסף, לסביבה בה נמצא האדם במהלך החוויה הפסיכדלית (setting) ישנה גם כן חשיבות מכרעת על האופי שהיא תקבל, כפי שמראה מחקרם של קארבונרו ושות'. את השפעה זו ניתן לשייך לרעיון שהאדם חווה את העולם כשהוא שרוי בתוך "שדה פנומנולוגי", אותו מגדיר מוריס מרלו-פונטי כשדה א-דואליסטי בו אין כמעט כלל הפרדה בין הסובייקט התופס והעולם הנתפס. בשדה זה האובייקט הנתפס מוגדר על ידי האובייקטים הנוספים בשדה, ומהווה מראה שלהם כפי שהם מהווים מראה בשבילו. בהקשר לאמפתיה בחוויה הפסיכדלית, ניתן לומר שכאשר אדם פוגש אדם אחר הוא צולל לתוכו (הסובייקט תופס את האובייקט), וצלילה זו היא למעשה תהליך האמפתיה, אשר אופיה תלוי בשדה הפנומנולוגי (setting) שבתוכו מתרחש המפגש. זו הסיבה שניתן למצוא שלל עדויות מחוויות פסיכדליות בהן הרגישו החווים אהבה וקרבה כלפי אדם אחר, ולצידן לא מעט עדויות בהן האדם האחר נחווה בצורה מאיימת ומעוררת חרדה (Carbonaro et al., 2016, עתריה 2019).

דיון

מטרת עבודת סמינריון זו הייתה לבחון מנקודת מבט פנומנולוגית האם וכיצד החוויה הפסיכדלית מביאה לשינוי בתחושת הגבולות (Sense Of Boundaries), וכיצד שינוי זה מוביל להגברתה של האמפתיה. מבחינתה של שאלה זו עולה כי לחוויה הפסיכדלית אכן יש את היכולת להניע בן אדם על הספקטרום של האופן בו הוא חווה את גבולותיו, וששינוי זה יכול להגביר את האמפתיה כלפי אדם אחר. תהליך זה יכול להוביל למגוון סוגי חוויות, חיוביות או שליליות, ותלוי בחלקו בסוג החוויה הפסיכדלית (חומר, כמות ועוד), מצב הרוח בו האדם מגיע לחוויה (Mood), והשדה הפנומנולוגי בו נמצא האדם בעת החוויה (setting). מבחינת השאלה כיצד קורה ששינוי תחושת הגבולות, הנוצר בעקבות שימוש בפסיכדליים, מוביל להגברת האמפתיה, ניתן ללמוד על הקשר המושגי והחוויתי בין תחושת גבולות ואמפתיה. מניתוח דיווחים של חוויות פסיכדליות מובן שביכולתה לשנות את תחושת הגבולות עד כדי מעבר מובחן לרמת התמוססות הגבולות ואף אובדן גבולות כמעט מוחלט. לצד שינוי זה בתחושת הגבולות יש ביכולתה של החוויה הפסיכדלית לייצר שיפור משמעותי במצב הרוח של האדם החווה אותה (Mood), עד כדי רגשות של אושר עילאי ואקסטזה. לצד זאת, יש ביכולתה גם לייצר הרעה משמעותית במצב רוחו, עד כדי חרדה ופחד קיצוניים. ההכרה בקיומן של שתי האפשרויות מוסיף רבות להבנה של שאלת המחקר. אם כן, השילוב הייחודי של גבולות ממוססים יחד עם מצב רוח חיובי או שלילי גורם לכך שנוצר שינוי בחווית מפגשו של אדם תחת השפעה פסיכדלית עם אדם אחר. האדם לא חווה את האחר כפי שהוא רגיל במצב תודעה יום יומי, בו יש גבולות קשיחים יחסית ובהתאם הרגשת נפרדות ומרחק. מצבו הפסיכדלי מביא לכך שגבולותיו ממוססים ומאפשרים לתודעת האחר לחדור קרוב יותר למרכז חוויותו שלו. מציאות ייחודית זו באה לידי ביטוי בשינוי ניכר בתהליך התפיסה של האחר, כלומר בתהליך האמפתיה. (כפי שהוזכר קודם, אמפתיה מהווה רכיב תודעתי ראשוני אשר מאפשר לאדם לחוות את מצבו של האחר ולקבל הבנה לגבי רגשותיו ומחשבותיו). האדם חווה את האחר בעוצמה חזקה יותר היות וגבולותיו פתוחים ויכולת האמפתיה שלו מוגברת בפני עצמה. בפועל הדבר מתבטא בהגברת העוצמה בה מגלה האמפתיה חווה את חיי המיינד של האחר, ובמיוחד את רגשותיו. במידה והגברת האמפתיה קורית בזמן שמצב רוחו חיובי, והשדה הפנומנולוגי בו הוא נמצא משרה עליו ביטחון ורוגע, נוצר בהתאם שינוי חיובי במשמעות שנותן האדם למידע הרב אודות האחר אליו הוא נחשף. במידה ומצב הרוח שלילי והשדה הפנומנולוגי מאיים הרי שהשינוי במשמעות שניתנת למידע הנתפס מאדם אחר יתפרש כשלילי.

כביקורת על תיאור התהליך שמוביל מהחוויה הפסיכדלית, דרך שינוי בתחושת הגבולות, להגברת האמפתיה, יש להתייחס לעובדה שלא כל מפגש עם אדם תחת השפעת חומרים פסיכדליים מוביל להגברה אוטומטית של האמפתיה כלפיו. בכדי שתוגבר האמפתיה יש צורך בהפניית קשב כלפי האחר, ולמען קשב זה יש צורך כלשהו בכוונה. השינוי בתחושת הגבולות לא כופה על האדם את הגברת האמפתיה, ונקודה זו מעלה שאלה לגבי קיומם של תנאים נוספים המתרחשים בתהליך. גם לאחר התמוססות הגבולות ישנו "עצמי" הנמצא בשליטה על הכוונה המופנית לעולם. האם לעצמי הזה יש איכות ייחודית וקבועה שאחראית אם ועד כמה לתת מקום לביטויה של אמפתיה?

לסיכום, ניתוח החוויה הפסיכדלית תורם להבנה של תופעת השינוי בתחושת הגבולות, תופעת האמפתיה ולגבי הקשר המתקיים ביניהן. העמקת הבנה זו יכולה לפתוח דלתות חדשות לחקור דרכן את טבעה של החוויה הסובייקטיבית ולאפשר נתיבים לטפל דרכם בקשיים פסיכולוגיים הגורמים למצוקה. יש להמשיך ולחקור את התנאים באמצעותם ניתן להפיק את מיטב הערך הבריאותי והחברתי מהחוויה הפסיכדלית. כמו כן, יש להשתמש בידע הנצבר דרכה בכדי לפתח דרכים נוספות לוויסות האמפתיה בצורה מיטבית, ולחקור את הפוטנציאל הטמון בשינוי תחושת הגבולות.

מקורות:  

הומינר, ד. (2009). על זוגיות וזיקת זולת עצמי: פסיכואנליזה של התהוות הדדית. פסיכואקטואליה, 59, 32-40.

עתריה, י. (2019). לא על המוח לבדו. הוצאת מגנס. 77-78.

Adamson, S. (2012). Through the Gateway of the Heart: Accounts of Experiences with MDMA and Other Empathogenic Substances, Maps, https://maps.org/index.php?option=com_content&view=article&id=5415

Arendt, H. (1964). Eichmann in Jerusalem: A Report on the Banality of Evil. Rev. and enl. ed. Viking Press.

Arne, D.N., & Wolin R. (2020). Martin Heidegger, Encyclopedia Britannica. https://www.britannica.com/biography/Martin-Heidegger-German-philosopher.

Ataria et al. (2015). How does it feel to lack a sense of boundaries? A case study of a long-term mindfulness meditator, Consciousness and Cognition 37, 133–147

Ataria, Y. (2014a). Where do we end and where does the world begin? The case of Insight meditation. Philosophical Psychology, 1–19.

Bayne, T., & Carter, O. (2018). Dimensions of consciousness and the psychedelic state. Neuroscience of consciousness, 2018(1), niy008.‏

 

Blair, R. J. R. (2005). Responding to the emotions of others: Dissociating forms of empathy through the study of typical and psychiatric populations. Consciousness and cognition, 14(4), 698-718.‏

Blatchford, E., Bright, S., & Engel, L. (2021). Tripping over the other: Could psychedelics increase empathy?. Journal of Psychedelic Studies, 4(3), 163-170.‏

Bogenschutz, M. P., Forcehimes, A. A., Pommy, J. A., Wilcox, C. E., Barbosa, P. C. R., & Strassman, R. J. (2015). Psilocybin-assisted treatment for alcohol dependence: a proof-of-concept study. Journal of psychopharmacology, 29(3), 289-299.

Carbonaro, T. M., Bradstreet, M. P., Barrett, F. S., MacLean, K. A., Jesse, R., Johnson, M. W., & Griffiths, R. R. (2016). Survey study of challenging experiences after ingesting psilocybin mushrooms: Acute  and enduring positive and negative consequences. Journal of Psychopharmacology30(12), 1268-1278.‏ ‏

Christersson, E. (2019). The Psychedelic Altered State of Consciousness: An Assessment of the Current Status of Psychedelic Research.‏

Cusi, A. M., MacQueen, G. M., Spreng, R. N., & McKinnon, M. C. (2011). Altered empathic responding in major depressive disorder: Relation to symptom severity, illness burden, and psychosocial outcome. Psychiatry Research, 188(2), 231–236.

 

Degeorge, J. (2008). Empathy and the therapeutic alliance: Their relationship to each other and to outcome in cognitive-behavioral therapy for generalized anxiety disorder. Masters Theses, 179.‏

 

Dittrich, A. (1998). The standardized psychometric assessment of altered states of consciousness (ASCs) in humans. Pharmacopsychiatry, 31(S 2), 80-84.‏

 

Dolder, P. C., Schmid, Y., Müller, F., Borgwardt, S., & Liechti, M. E. (2016). LSD acutely impairs fear recognition and enhances emotional empathy and sociality. Neuropsychopharmacology, 41(11), 2638-2646.‏

Dziobek, I., Preissler, S., Grozdanovic, Z., Heuser, I., Heekeren, H. R., & Roepke, S. (2011). Neuronal correlates of altered empathy and social cognition in borderline personality disorder. NeuroImage, 57(2), 539–548.

 

Husserl, E. (1970). The crisis of European sciences and transcendental phenomenology: An introduction to phenomenological philosophy. Northwestern University Press.‏

Geyer, M. A., & Vollenweider, F. X. (2008). Serotonin research: contributions to understanding psychoses. Trends in pharmacological sciences, 29(9), 445-453.

Griffiths, R. R., Richards, W. A., McCann, U., & Jesse, R. (2006). Psilocybin can occasion mystical-type experiences having substantial and sustained personal meaning and spiritual significance. Psychopharmacology, 187(3), 268-283.‏

Grinspoon, L., & Bakalar, J. B. (1979). Psychedelic drugs reconsidered (pp. 221-223). New York: Basic Books.‏

Grob, C. S., Danforth, A. L., Chopra, G. S., Hagerty, M., McKay, C. R., Halberstadt, A. L., & Greer, G. R. (2011). Pilot study of psilocybin treatment for anxiety in patients with advanced-stage cancer. Archives of general psychiatry, 68(1), 71-78.‏

Grof, S. (1975). the case study of Richard excerpted from Realms of the Human Unconscious: Observations from LSD Research.‏

Friedman, H. (2006). The renewal of psychedelic research: Implications for humanistic and transpersonal psychology. The Humanistic Psychologist, 34(1), 39-58.‏

Hanks, J. B., & González-Maeso, J. (2013). Animal models of serotonergic psychedelics. ACS chemical neuroscience, 4(1), 33-42.‏

Holmes, M. (2018). Face-to-face diplomacy: Social neuroscience and international relations. Cambridge University Press.

Huxley, A. (2010). The doors of perception: And heaven and hell. Random House.‏

Jensen, R. T., & Moran, D. (2012). Introduction: intersubjectivity and empathy. Phenomenology and the cognitive sciences, 11(2), 125-133.‏

 

Johnstad, P. G. (2021). Day trip to hell: A mixed methods study of challenging psychedelic experiences. Journal of Psychedelic Studies.‏

 

Jolliffe, D., & Farrington, D. (2006). Development and validation of the basic empathy scale. Journal of Adolescence, 29(4), 589–611.

 

Jordan, J. V. (1984). Empathy and self boundaries.

 

Leneghan, S. (2013). The varieties of ecstasy experience: A phenomenological ethnography. Journal of psychoactive drugs, 45(4), 347-354.‏

Lerner, M., & Lyvers, M. (2006). Values and beliefs of psychedelic substance users: A cross-cultural study. Journal of Psychoactive Substances, 38(2), 143–147.

 

Leuner, H. (1962). Einführender Überblick. In Die Experimentelle Psychose (pp. 1-2). Springer, Berlin, Heidelberg.‏

Leuner, H., Pletscher, A., & Ladewig, D. (1994). Hallucinogens as an aid in psychotherapy: basic principles and results. Pletscher A, Ladewig D (eds), 50.‏

Leuner, H. (1981). Halluzinogene: Psychische Grenzzustände in Forschung und Psychotherapie. Huber.‏

Lipps, T. (1897). Raumästhetik und geometrisch-optische Täuschungen (No. 9-10). JA Barth.‏

Ludwig, A. M. (1966). Altered states of consciousness. Archives of general Psychiatry, 15(3), 225-234.‏

 

MacLean, K. A., Johnson, M. W., & Griffiths, R. R. (2011). Mystical experiences occasioned by the hallucinogen psilocybin lead to increases in the personality domain of openness. Journal of Psychopharmacology, 25(11), 1453–1461.

 

Mason, N., Mischler, E., Uthaug, M., & Kuypers, K. (2019) Sub-acute effects of psilocybin on empathy, creative thinking and subjective wellbeing. Journal of Psychoactive Drugs, 51(2), 123–134,

Masters, R., & Houston, J. (2000). The varieties of psychedelic experience. In, History and Controversy.‏

Merleau-Ponty, M. (2013). Phenomenology of perception. London: Routledge.

 

Merriam-Webster.com Dictionary, Merriam-Webster, “Appreciate.” https://www.merriam-webster.com/dictionary/appreciate. Accessed 30 May. 2021.

Merriam-Webster.com Dictionary, Merriam-Webster, “Psyche.” https://www.merriam-webster.com/dictionary/psyche. Accessed 30 May. 2021.

Moreno, F. A. (1997). Hallucinogen-induced relief of obsessions and compulsions. Am. J. Psychiatry., 154, 1037-1038.‏

Nichols, D. E. (2004). Hallucinogens. Pharmacology & therapeutics, 101(2), 131-181.‏

 

Nienhuis, J. B., Owen, J., Valentine, J. C., Black, S. W., Halford, T. C., Parazak, S. E., (2018). Therapeutic alliance, empathy, and genuineness in individual adult psychotherapy: A meta-analytic review. Psychotherapy Research, 28(4), 593–605.

 

Pekala, R. J., Steinberg, J., & Kumar, V. K. (1986). Measurement of phenomenological experience: Phenomenology of Consciousness Inventory. Perceptual and Motor Skills, 63(2), 983-989.‏

 

Pokorny, T., Preller, K. H., Kometer, M., Dziobek, I., & Vollenweider, F. X. (2017). Effect of Psilocybin on Empathy and Moral Decision-Making. The international journal of neuropsychopharmacology, 20(9), 747–757.

 

Preller, K. H., & Vollenweider, F. X. (2016). Phenomenology, structure, and dynamic of psychedelic states. Behavioral neurobiology of psychedelic drugs, 221-256.‏

Ratcliffe, M., (2013). Why mood matters. The Cambridge companion to Heidegger’s being and time, 157-176.‏

Schultes, R. E., & Hofmann, A. (1980). The botany and chemistry of hallucinogens (No. 1025). Charles C Thomas Pub Limited.‏

Sessa, B. (2008). Is it time to revisit the role of psychedelic drugs in enhancing human creativity?. Journal of psychopharmacology, 22(8), 821-827.

Shamay-Tsoory, S., Harari, H., Szepsenwol, O., & Levkovitz, Y. (2009). Neuropsychological evidence of impaired cognitive empathy in euthymic bipolar disorder. The Journal of neuropsychiatry and clinical neurosciences, 21(1), 59-67.‏

 

Smith, D. W. (2006). Phenomenology. Encyclopedia of cognitive science.‏

Strassman, R. J., Qualls, C. R., Uhlenhuth, E. H., & Kellner, R. (1994). Dose-response study of N, N-dimethyltryptamine in humans: II. Subjective effects and preliminary results of a new rating scale. Archives of general psychiatry, 51(2), 98-108.‏

Studerus, E., Kometer, M., Hasler, F., & Vollenweider, F. X. (2011). Acute, subacute and long-term subjective effects of psilocybin in healthy humans: a pooled analysis of experimental studies. Journal of psychopharmacology, 25(11), 1434-1452.‏

Tampio, N. (2018). Look up from your screen: Children learn best when their bodies are engaged in the living world. We must resist the ideology of screen-based learning,  https://aeon.co/essays/children-learn-best-when-engaged-in-the-living-world-not-on-screens.

 

Vollenweider, F. X., Vollenweider-Scherpenhuyzen, M. F., Bäbler, A., Vogel, H., & Hell, D. (1998). Psilocybin induces schizophrenia-like psychosis in humans via a serotonin-2 agonist action. Neuroreport, 9(17), 3897-3902.‏

Vollenweider, F. X. (1998). Advances and pathophysiological models of hallucinogenic drug actions in humans: a preamble to schizophrenia research. Pharmacopsychiatry.‏

Williams, L. (1999). Human psychedelic research: A historical and sociological analysis. Unpublished thesis, Cambridge University. Retrieved November 20, 2004

Zahavi, D. (2001). Beyond empathy: Phenomenological approaches to intersubjectivity. In E. Thompson (Ed.), Between ourselves: Second-person issues in the study of consciousness (p. 151–167).

Zahavi, D. (2012). Empathy and mirroring: Husserl and Gallese. In R. Breeur & U. Melle (Eds.), Life, subjectivity & art: essays in honor of Rudolf Bernet (pp. 217–254). Dordrecht: Springer.

Zahavi, D. (2018). Phenomenology: the basics. Routledge.‏

 

__________________________________________________

קרדיט לתמונה הראשית:

Photo by Danny Lines on Unsplash

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.