שמות אחרים: פטריות קסם, פטריות פסילוסיבין, גולדן קאפ, גולדן טיצ׳ר.

פטריות פסילוסיב הוא שם כולל ליותר מ-200 מינים שונים של פטריות המייצרות את המולקולות הפסיכואקטיביות פסילוסיבין ופסילוצין. אלקלואידים אלו, כשהם נצרכים על ידי האדם, נקשרים לקולטני הסרוטנין במוח ומעוררים חוויה המתוארת אנתאוגנית או פסיכדלית קלאסית, באופן דומה לזה של מסקלין, ל.ס.ד ודי.אמ.טי.

פטריות הפסילוסיבין משמשות בעיקר כאנתאוגן או כסם למטרות הנאה, שבין השפעותיו ניתן למנות אופוריה, שינוי בתהליכי חשיבה, הזיות בעיניים סגורות או פקוחות, סינסתסיה (עירבוב חושים, כלומר ראיית צלילים כצבעים וכדומה), עיוות תחושת הזמן וחוויות רוחניות ומיסטיות.

מקור השם פסילוסיבין הוא המילים "פסילוס" (חשוף)ו"קוב" (ראש), אשר הולחמו ללאטינית חדשה למילה פסילוסיבין. בתרגום מילולי, פירוש השם הוא "חשופות ראש", כפי הנראה בהתייחסות למראן.

עדויות ארכאולוגיות מראות כי האדם עושה שימוש בפטריות הפסילוסיבין עוד מזמנים פרה-היסטוריים, ופטריות אלו מתוארות ביצירות אמנות אבן מעידן האבן באירופה ובאפריקה, עם עבר ארוך של שימוש במזו-אמריקה הטרום קולומביאנית. תרבויות רבות השתמשו ומשתמשות בפטריות אלה למטרות דתיות וטקסיות, ולמטרות ריפוי

חוקרים סבורים כי פטריות הפסילוסיבין משמשות את אבותיו הקדומים של האדם מזה כמיליון שנה, וייתכן כי היה להן תפקיד מכריע בהתפתחות המוח, תהליכי השפה והתודעה האנושית. הסופר כרמן הילייר טען שעוד בתקופות עתיקות הרחיבו קופי האדם את התזונה שלהם מפירות וחיות קטנות והוסיפו שורשים, פקעות ודגנים. טרנס מק'קנה העלה טענה כי בזמן ההוא, קופי אדם קדמונים ליקטו פטריות פסילוסיבין בערבות האפריקאיות ואכלו אותן כחלק מהתזונה שלהם.

היסטוריה עתיקה

ישנן עדויות ארכאולוגיות לשימוש בפטריות בזמנים עתיקים. מספר ציורי סלע מ"טסילי אן אג'ר" מתארים בבירור את השימוש השמאני בפטריות פסילוסובין. בקרב ילידי מזו-אמריקה, יש היסטוריה רחבה של שימוש בפטריות הפסילוסיבין לצורכי טקסים דתיים, חיזוי העתיד וריפוי. פסלים בצורת פטריות שנמצאו באתרים ארכאולוגיים מצביעים גם הם על כך ששימוש טקסי בפטריות פסילוסיבין הוא עתיק למדי. מוטיבים של פטריות נמצאו בהריסות של מקדש שבט המאיה בגוואטמלה. קונקרטי יותר הוא פסל המתאר פטריה שמאוד מזכירה "פסילוסיב מקסיקנה" שנמצא במצבה במערב מקסיקו במדינת קולימה. פטריית הפסילוסיבין ידועה לאצטקים כ"טאוננקטל" (בתרגום חופשי, הפטרייה הקדושה) וישנם חוקרים הסבורים כי היא שימשה להכתרת שליט האצטקים מוקטוזומה השני ב-1502. אצטקים ומצטקים מתייחסים לפטריות הפסילוסיבין כאל פטריות נעלות, פטריות מקודשות ופטריות נפלאות. ברנרדינו דה סהגון דיווח על שימוש טקסי בטאוננקטל בקרב האצטקים, כשטייל למרכז אמריקה אחרי המשלחת של הרנן קורטז.

אחרי הכיבוש הספרדי, קתולים מיסיונריים יצאו נגד "פולחן האלילים", כתוצאה מכך השימוש בצמחים הלוצינוגניים, לרבות פטריות הפסילוסיבין, כמו מנהגים פרה-נוצריים אחרים, הופסק במהירות. הספרדים האמינו שהשימוש בפטריות מאפשר לאצטקים לתקשר עם שדים. כשניסו להפוך אנשים לקתוליים, עודדו הספרדים את עריכת טקסי המיסה המשלבים את אכילת לחם הקודש על פני השימוש בטאוננקטל. על אף ההיסטוריה הזאת, השימוש בטאוננקטל עדיין רווח במקומות מסוימים בעולם.

האזכור הראשון של פטריות הפסילוסיב בספרות הרפואה המערבית מופיע ב"ירחון לרפואה ולפיזיקה של לונדון" ב-1799. אדם שהגיד פטריות פסילוסיב סמילנסיטה שאסף בגרין פארק בלונדון, בארוחת בוקר שאכל עם משפחתו. הרופא שטיפל בהם תיאר לאחר מכן איך שהילד הצעיר נתקף בהתקפי צחוק מוגזמים ולא נרגע גם אחרי שהוריו ניסו לרסן אותו.

היסטוריה מודרנית

ב-1955 ולנטינה וגורדון וואסון הפכו למערביים הראשונים שלקחו חלק פעיל בטקס פטריה אמיתי. הוואסונים עשו הרבה כדי לפרסם את מה שגילו, ואפילו פרסמו כתבה במגזין "לייף" ב-1957, תחת הכותרת "בחיפוש אחר פטריית הקסם", כינוי שהפך לכינוי רווח לפטריות הפסילוסיבין מאז. ב-1956 הגדיר רוג'ר היים את הפטריות מעוררת ההזיות שהביאו הוואסונים ממקסיקו כ"פסילוסיב" וב-1958 הגדיר לראשונה אלברט הופמן את הפסילוסיבין ואת הפסילוצין כמרכיבים הפעילים בפטריות אלה.

בהשראת הכתבה של הוואסונים ב"לייף", נסע טימותי לירי למקסיקו כדי לחוות פטריות הלוצינוגניות ישירות מהמקור. כאשר חזר לאוניברסיטת הרווארד ב-1960, התחיל ביחד עם ריצ'רד אלפרט את "פרויקט פטריות הפסילוסיבין של הרווארד", וקידמו מחקר פסיכולוגי ודתי של פסילוסיבין ושל סמים משני תודעה אחרים. אחרי שלירי ואלפרט הושעו מהרווארד ב-1963, הם מיקדו את עבודתם בהתאמת החוויה הפסיכדלית לתרבות ההיפית המרדנית שהתפתחה באותה תקופה.

ההתעסקות הרבה באנתאוגנים על ידי וואסון, לירי, טרנס מק'קנה, רוברט אנטון וילסון ואחרים, הובילה להתרחבות בשימוש בפטריות הפסילוסיבין ברחבי העולם. בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת, מספר זנים של פטריות פסילוסיבין מצפון אמריקה, מאירופה ומאסיה תוארו והוגדרו והחלו להיאסף באופן נרחב. ספרים המתארים שיטות לגידול פסילוסיב קובנסיס החלו להתפרסם באותה תקופה. הנגישות הקלה יחסי לפסילוסיבין מהטבע ושיטות הגידול והטיפוח שלו, הפכו אותו לסם הזיות נפוץ ביותר.

כיום, שימוש בפטריות פסילוסיב דווח בקרב מספר קבוצות ממרכז מקסיקו ועד אוקסקה כמו המיקסטקים, המצטקים, הזפוטקים, ואחרים. שמאנים, אנשי מרפא משבט המאיה בכפרים באזור צ'יאפה במקסיקו, כמו סאן חואן דה מנצ'ולה, ממליצים על שימוש בפטריות כטיפול בהפרעות גופניות, נפשיות ופסיכולוגיות.

השפעות:

השפעת פטריות הפסילוסיב היא סובייקטיבית ועשויה להשתנות במידה רבה בין משתמש למשתמש. שינוי מצב התודעה על ידי פטריות המכילות פסילוסיבין נמשך בדרך כלל בין 3 ל-8 שעות, בהתאם לגודל המנה, לשיטת ההכנה, ולחילוף החומרים של האדם הצורך אותן. ההשפעה עשויה להיתפס כנמשכת זמן רב יותר ממה שנמשכה בפועל בעקבות השפעת הפסילוסיבין על תפיסת הזמן.

פטריות הפסילוסיב אינן ממכרות, כמו כן, הן מביאות לעלייה בסבילות אליהן לטווח קצר בקרב המשתמשים בהן. פטריות רעילות, הנאספות בטבע, עשויות להיראות כמו פטריות פסילוסיבין ולהיות רעילות מאוד, אך פטריות פסילוסיב הן פחות רעילות מאספירין.

השפעות גופניות:

תלוי בכמות הפטריות שנאכלו, יכולות להופיע תגובות פיזיות רבות: איבוד תיאבון, תחושת קור עזה, עליה בדופק הלב, חוסר תחושה בפה ובתווי הפנים, בחילה, עלייה בלחץ הדם, עייפות בגפיים (דבר המקשה על ניידות), ריפיון שרירים, פיהוקים, נפיחות בפנים ואישונים מורחבים.

השפעות פסיכולוגיות:

כמו עם סמים פסיכדליים אחרים כגון ל.ס.ד. – החוויה, או הטריפ, מושפעת מאוד מהמצב הפסיכולוגי שבו נמצא האדם, מהציפיות שלו מהחוויה וכמובן מהסביבה שבה הוא נמצא. סביבה שלילית עלולה להביא ל"טריפ רע", בעוד שסביבה נוחה ומוכרת תביא ברוב המקרים לחוויה חיובית.

השפעות תחושתיות:

שינויים בחושי השמיעה, הראייה והמישוש מורגשים אחרי כשעה ועשרים דקות לאחר הנטילה. השינויים הויזואליים כוללים העצמת צבעים והניגודיות שלהם, מראה אור מוזר (כמו אורות מסביב למקורות אור למשל), עלייה בחדות הראייה, משטחים נראים כגליים, מנצנצים או נושמים. מראות בעיניים סגורות ופקוחות של צורות גאומטריות ודימויים, חפצים מעוותים או מחליפים צבעים חזקים. תחושת התמזגות עם הסביבה וראיית שובל אחרי חפצים זזים, צלילים הנשמעים בבהירות רבה יותר. מוזיקה מקבלת עומק חדש. יש משתמשים המדווחים על סינסתסיה, עירבוב חושים, לדוגמת כאשר אדם רואה צליל כצבע.

שמו המלא של החומר העיקרי הפעיל בפטריות הפסילוסובין הוא 4-פוספורילוקסי-N'N די-מתיל טריפטאמין (4-OPO4-DMT).

מעמד חוקי

הפסילוסיבין והפסילוצין התווספו לרשימת הסמים המסוכנים של האו"ם ב-1971. הסמים המצוינים בנספח 1 הם כאלה שזוהה אצלם פוטנציאל גבוה לשימוש לרעה ואינם בעלי שימוש רפואי מוכר. עם זאת, פטריות הפסילוסיבין עצמן אינן רשומות בנספח הסמים.

פטריות הפסילוסיבין נשארו חוקיות במדינות מסוימות כמו ספרד ואוסטריה. ב-2008 הודיעה ממשלת הולנד על איסור עיבוד ושימוש בפטריות פסילוסיבין, אך ישנה החרגה מהחוק לפטריות שאינן מפתחות גופי פרי מעל האדמה (טראפלס) אשר מכילות פסילוסיבין ופסילוצין, ונמכרות חוקית בחנויות מיוחדות בהולנד.

מדינות רבות אוסרות על שימוש בפטריות פסילוסיבין, ושימוש בהן במדינות אלה הוא לא חוקי וגורר לענישה. האיסור על שימוש בפטריות פסילוסיבין מעורר ביקורת רבה משום שהפטריות הוכחו כסם לא ממכר, עם סיכוי נמוך לשימוש לרעה, ורעילות נמוכה.

בארצות הברית, בית המשפט בניו מקסיקו קבע ב-2005 שגידול פטריות פסילוסיבין לשימוש עצמי לא ייחשב לגידול לצרכי סחר. אך זה עדיין נחשב לא חוקי מבחינת החוק הפדראלי.

בישראל

הפסילוסיבין והפסילוצין נכללים בפקודת הסמים המסוכנים, אך הפטריות עצמן אינן נכללות בה.